קריירה טלוויזיונית
בשנת 1973 הנחה אהוד מנור את התוכנית "מפגש אומנים" אשר בה שוחח עם אמנים אשר חזרו מהחזית במלחמת יום-כיפור.
התוכנית הייתה מאולתרת ובלתי מתוכננת כך שכל דבר בה היה יכול להתרחש .
בעקבות הצלחת תוכנית זו מקבל לידיו אהוד מנור סדרת תוכניות בה הוא ראיין אמנים על תחילת דרכם.
בין האומנים שהתארחו בתוכנית זו ניתן לציין את יוסי בנאי, עליזה רוזן, חווה אלברשטיין .
למרות שצולמו רק חמש תוכניות מנור התבלט כמראיין רגיש וסקרן שלא פוחד לגעת בנקודות הרגישות של האמנים.
בשנת 1978 מנור חובב הקולנוע הביא בפני הבמאי יצחק שאולי והסופר יצחק בן-נר רעיון לייסד תוכנית קולנוע בערוץ הראשון .
הרעיון מתפתח לתוכנית שנקראת "מסך גדול,מסך קטן" וסוקרת את הקולנוע מאז ועד היום.
התוכנית הסתיימה בשנת 1980 עם צאתו של אהוד מנור ללימודים בלונדון.
לאחר שובו מלונדון בשנת 1983 מחליט מנור לייסד את מגזין הפופ הראשון בישראל (רעיון שמתבשל במוחו בעת שהותו בלונדון)
הוא בונה את מערכת התוכנית שהורכבה בין השאר מיואב קוטנר , גל אוחובסקי, ואחרים.
התוכנית נקראה "עד פופ" בו מתבטא הידע הנרחב שצבר מנור בתחום המוסיקה עוד מימי השידור ברדיו ,ובזמן שהותו בלונדון.
גם בתוכנית זו מתבטא סגנונו האישי והייחודי של מנור אשר ידע לשאול גם את השאלות הקשות שבד"כ לא נשאלו עד אז.
בשנת 1986 עושה מנור תפנית חדה כאשר הוא מזכיר לנו את פרי עבודתם של האבות המייסדים מעמנואל עמירן עד לאה גולדברג ,ודוד זהבי .
השירים בוצעו ע"י זמרים צעירים בניהולו המוסיקאלית של רפי קדישזון , והתוכנית נקראה "זמרת הארץ".
והייתה בת 10 תוכניות.
סגנונו זה בא יותר לידיע ביטוי בתוכנית "מסך אישי" שהועלתה בשנת 1987 ובה שוחח מנור עם האישיות המרכזית של השבוע.
בשנת 1991 מנחה מנור לסירוגין עם ידידתו הקרובה רבקה מיכאלי את התוכנית המרכזית של יום שישי "סוף שבוע" בו שוחח עם אנשים בשילוב קטעי שירה ובידור.
בשנת 1994 השתתף מנור בתוכנית הטלוויזיה "תעלם ותכלם" כתלמיד הלומד ערבית .
התוכנית שודרה בטלוויזיה החינוכית ,כמו גם השתתף בשנת 1985 בתוכנית "פני הארץ" בו תועד מסעותיו עם ילדיו במחוזות ילדותו בבנימינה.
בשנת 1995 מחליט מנור לפתוח את ארכיון הטלוויזיה הישראלית בתוכנית בשם "הילוך חוזר"
בתוכנית זו אירח מנור אנשים מתחום הבידור והמוסיקה והזכיר להם נשכחות מעברם, וכן הראה קטעים נבחרים שבקשו צופי הטלוויזיה.
במלאת 50 למדינת ישראל ייסד מנור בשנת 1998 את תוכנית ההמשך "איפה היינו" בה אירח מנור אנשים מתחום הספורט והבידור שהם הציגו קטעים אשר השפיעו על חייהם.
עם זכייתו בפרס ישראל התראיין אהוד מנור לשלמה ארצי בתוכנית "יליד הארץ " בה דיבר על הקריירה שלו.
לקראת אירוויזיון 1999 שנערך בירושלים השתתף מנור ביחד עם אנשים שהיו קשורים לתחרות זו בתוכנית "דוז פואה" אותה הנחה יואב גינאי ובה סיפר על הזכייה של השיר "אבניבי" בשנת 1979 ועל כתיבת השיר "אי שם" שייצג את ישראל לראשונה באירוויזיון.
ברבות השנים הנחה מופעים אשר צולמו לטלוויזיה ,וכן התארח בתוכנית "לגעת ברוח" בה דיבר על ילדותו המוקדמת בבנימינה.
המאבק בסרטן הריאות גרם למנור לעזוב את הטלוויזיה ולהתמקד בקריירת הפזמונאות ושידור הרדיו
קריירת רדיו
כפי שציינתי בחלק הראשון כאשר למד אהוד ויינר בירושלים ,הוא התלווה אל שרי רז אשר שמשה כקריינית ב"גל הקל".
ויינר הציע עצמו כנגן תקליטים ,ותוך כדי עבודתו גילתה שרי רז את בקיאותו של אהוד במוסיקה.
שרי רז שוחחה עם מנהלת הרדיו דאז דרורה בן-ארי אשר התלהבה מאהוד ויינר והציעה לו להיות העורך המוסיקאלי ונגן התקליטים של ה"גל הקל".
לאחר שהצליח בתפקיד זה ,ולאחר שלמד "תקשורת המונים" בניו-יורק החל מנור באמצע השבעים לשדר תוכניות אישיות בקול-ישראל אשר שילבו את סגנונו האישי והייחודי מחד ,ואת בקיאותו הרבה במוסיקה הישראלית מאידך.
כמוכן הוא שילב יצירות חדשות של זמרים שלא קבלו הזדמנות בתחנות שידור אחרות.
בשנים האחרונות שידר את תוכניתו "מנור ברמזור" ששודרה בתחנת "88fm" בין 12-11בצהריים .
יום לאחר מותו הוסב אולפן השידור בתל-אביב ונקרא "אולפן אהוד מנור".