מורה לספרות באמצע החיים אשר לכאורה יש לה הכל : בעל מרצה באוניברסיטה, בן יחיד המשרת בצבא, משרה בתיכון תל-אביבי מכובד, דירה נאה - אבל כל זה לכאורה בלבד. למעשה היא נתונה עמוק בתוך משבר אמצע החיים.

את בעלה, לו נישאה בגיל שלושים ולא בדיוק בגלל סיפור אהבה, היא מתעבת. היא  רואה רק את הפגמים שבו ואפילו שונאת אותו לעתים. הבן שבילדותו היה ממש צמוד אליה - התרחק. לחברותיה המורות היא בזה. המטלות הנדרשות לתחזוקת הבית מאוסות בעיניה. היא נמצאת בכביש ללא מוצא.

או אז היא נדלקת ומתאהבת באחד מתלמידיה. יש בו כל מה שנמחק ונהרס בבעלה. היא חשב שגם הוא נדלק עליה ואף מגיע אליה הביתה עם שיר שכתב עבורה. השיר גורם לה לפנטזיות ארוטיות ומדרבן אותה לעבור מהפך גופני. היא מפסיקה את הארוחות הליליות, פוצחת בצעדות ארוכות, מרזה ומתחילה להתלבש בצורה פרובוקטיבית.

מכאן מתחילות התרחשויות אשר אותן לא אגלה כדי לא לקלקל את העניין לקוראים. אומר רק זאת : רק לאחר שהיא מאבדת הכל היא מגלה את סוד האושר שאינו תלוי בדבר.

הספר כתוב בשפה חיה ומרתקת ומעורר מחשבות על משמעות החיים ותכליתם. יחד עם זאת אינו כבד, קולח ונקרא בקלילות. לגיבורי הספר אין שמות וזה קצת הפריע לי. אולי כוונת הסופרת הייתה לומר שזה יכול להיות כל אחד מאתנו.

רק לקראת סוף הספר מבינים מדוע הוא נקרא "דיבה" וזה כמובן פיתול חשוב בעלילה. כוחה של התקשורת, עליו מרבים לדבר ולכתוב לאחרונה, בא גם הוא לידי ביטוי בספר.

דיבה מאת חנה גולדברג

הוצאת כתר

264 עמודים