בית צבי מציג כעת את "מאסטר" מחזה שנכתב ב1981 ע"י הסופר האנגלי סטיב גוץ. המחזה מבוסס על יומניו של ארתור מאנבי שהיה עו"ד ומשורר בסוף המאה ה19. מאנבי היה איש מוזר ומיוחד.ביומניו הוא תיאר את ניצול הנשים במכרות הפחם ,דאג לשיפור תנאיהם  ויחד עם זאת החזיק בביתו אישה חוקית שהציג בפומבי כעוזרת בית וזאת משך תקופה של כ50 שנה. בתקופתו היתה חקיקה משנת 1858 האוסרת על נשים לרדת לפנים המכרה. האיש חי חיים כפולים הן כלוחם זכויות הנשים והן כאיש שניצל אותן.  

המחזה מוצג כעת בפעם הראשונה בארץ ובצדק כי הוא נראה אנכרוניסטי,רחוק מבחינה היסטורית מאיתנו ומידת הענין שקהל צופים ישראלי ימצא בו. אם היתה הצדקה כל שהיא להעלות את המחזה, היא היתה כדי שנוכל לראות את המשחק הנהדר של אור משיח כדמות הראשית-ארתור מאנבי שיחד עם שאר המשתתפים בהצגה ובראשם בנוסף לאור -האנה-תמר גוטמן והבמאי  הציגו הצגה שכדאי לראותה.  

הבמאי רודיה קוזלובסקי ערך את המחזה וביחד עם סלבה מלצב-תפאורה  מצאו דרך יפה ומיוחדת כדי להתגבר על הבמה הקטנה וריבוי הסצינות והשתמשו בתפאורה המראה פודיום עליו חדר עבודתו של מאנבי ועם הזזת קיר הפודיום נפתח מתחת לחדר מכרה פחם בו עובדות הנשים. אם רוצים אפשר לראות בתפאורה הבנויה כך סימליות כאשר המעמד הגבוהה למעלה והמעמד הנחות-הנשים למטה במכרה במרתף. הבימוי בהתחשב בתוכן המחזה קיצבי ביותר,שוטף ומעורר ענין.  

התלבושות-אירנה שר המיצגות היטב את התקופה  יפות ואסטטיות גם כשמדובר בכורות הפחם המלוכלכות.  התרגום שנעשה על ידי עידו ריקלין טוב מאוד ומרגישים את השוני בין הדיבור של איש המעמד הגבוה ופועלות הפחם. התאורה מרטיין עדין שיקפה היטב את המתרחש על הבמה.  

התפקיד הראשי הכמעט יחידי בהצגה הופקד בידיו של אור משיח והוא שיחק אותו היטב. הגימגום שלו היה טבעי ונראה כאילו הוא מלידה אך יחד עם זאת הוא לא הפריע למהלך התקין של ההצגה וכן לשטף הדיבור שלו וזאת בזכות משחקו המוקפד והמחושב היטב. היה בגמגום חן מסויים שהוסיף להערכה הגבוה למשחקו.  

האנה-תמר גוטמן היתה האישה -העוזרת. היא התחבבה בקלות,משחקה היה קליל וחופשי.התפרצויותיה היו כנות ואמיתיות. הראתה תשוקה,זעם,וגם אצילות.היה לה רצון לספק את צרכיו המיניות של הגבר וגם לשמור על כבודה.היא שימחה את בעלה בחיוניות שלה, בפשטות שלה.היא יכלה להיות גם עדינה גם שתלטנית גם משרתת וגם אישה אוהבת. סטוק-ליאור בן שושן היה טוב מאוד בתפקיד אפיזודי קטן וכן קרייג הצלם-שלומי לוי ווולטר-אלעד מזרחי. כל הבחורות כורות הפחם היו טובות מאוד והיוו צוות טוב ומלוכד.  

המחזה הראה לנו שבתקופה הויקטוריאנית איחוד בין לא שוים לא יכל היה להצליח בפומבי גם אם בחדרי חדרים הוא היה אפשרי.  

לראות או לא לראות: משחק טוב מאוד,בימוי ותפאורה מענינים,מחזה שעבר זמנו.