וחשוב שד"ר עייאש יקירנו, שכה סבל ב"עופרת" האחרונה ידע -אם עדיין לא שם לב - שכמו שישראל "נותנת את לבה" במלחמתה על שלום אזרחיה, כך היא נותנת את לבה גם בעת בצוע הסכמי שלום. איני יכול לשכוח כיצד "יצאנו מגדרנו" כדי שהסכמי השלום עם מצרים וירדן יקרמו עור וגידים 'מבעוד ערב', "יקבלו צבע חי", ישגשגו, יפרחו ויישתלמו לכל הצדדים, בכול תחומי החיים וניהולם עלי אדמות. ממש כמו עקרת בית מרוקאית, שאין לה גרוש על הנשמה, אבל כשבא אורח, תלווה אפילו מהשכנה כדי להעמיד לו "שולחן" כיד המלך.

ואולם, במצרים,  ואף בירדן, "ממש יצאו מגדרם" כדי להעניק לנו הרגשה כאילו עשו לנו "טובה" וממש הזיעו,  על-מנת  לשוות לשלום זה תדמית של "קרחון ארקטי מצוי" . כלומר: אם אנחנו - נניח - הפרה ש"מתה" להניק, לא נמצא

בקרבם את העגל ש"מת לינוק".(אני יודע מטבע עיסוקיי, שבעלי עסקים ותעשיינים מצרים התאכזבו קשות ממדיניות זאת של ארצם).

איני רוצה "לחפור" יתר על-המידה בעניין זה, אבל חשוב לי, שאותו ד"ר עייאש, שגילה רצון כה טוב לשלום בין שני עמים, יירתם באומץ(בעיקר) ובנחישות "לחנך את בני-עמו לשלום". ובשלב ראשון של "חינוך זה", לגייס את דעתם

ואת אומץ לבם (שכה חסר הוא עד-כה), על-מנת לצאת חוצץ כנגד כל אותם אירגוני "התנגדות" (ואני חייב כאן להוסיף ברשותכם את המילה 'עאלק' ), שברוע לבם (אשר נסתר מבינת הפלסטינים) מנעו מעמם שלום, רווחה, שקט ושגשוג.

ומבחינת ישראל? אני ממליץ לו לד"ר עייאש שלא ידאג, אנחנו את תפקידנו בנושא זה נמלא בנאמנות עד אין קץ אם לא למעלה מזה !