בתחילת הפרק מיכל היא זו שמביאה את דואר האי,עם גיא, ועכשיו יש לה גם חברה. מעמדה החברתי השתפר ללא הכר. גם מעמדה של מירית השתפר ללא הכר, והיא פורחת. את ארוחת ליל שבת היא מבשלת, וגם מקדשת ומציעה שכל אחד יספר על זה שלידו.

בשבט בארו החדש עושה את התפקיד הזה אפרת- מבשלת, דורשת מכולם לקום לקידוש (והם מיד קמים), ולאחר מכן אומרת: "יש לי משהו להגיד" ונושאת נאום ברכה לנועם. מאד דומיננטית.

מנהיג קניבה הוא, כרגע, גיא, ובבארו עידן (למרות שגם אפרת בהחלט נותנת את הטון). שני המנהיגים דמוקרטיים, ולא כוחניים. זאת בניגוד לכוחניות שהיתה נהוגה בבארו בעידן דיוה. אפילו איגור נרגע. גיא אומר: כמה טוב שדיוה הלכה, אין מזימות, ומביע בכך את דעתו לגבי מזימות בכלל. עידן, בהתלבטות לגבי הפרס (סטייקים או ארגז) אומר: בואו נעשה הצבעה, "שלא יגידו אחר כך"... מאד שונה מגישתה של דיוה, שהיתה פוסקת בכל מקרה, גם אם האחרים "יגידו".

הדמוקרטיות שלו באה לידי ביטוי בכך שהשבט כולו הרשה לעצמו להביע דעה שונה משלו. לא אצל כל מנהיג היו מעזים לעשות זאת. רואים את זה גם במקומות עבודה- יש מקומות שהעובדים חוששים להביע דעה שונה, וזה קורה רק בגלל פחד מהמנהיג הרשמי או הלא-רשמי בחבורה.

נועם ומשה מגיעים לשבטים, ומיד מנסים להוכיח את עצמם, למרות שאין להם חשש מהדחה- משה, שנראה בתחילה כאילו אין בו תועלת, הולך על הפן המורלי- מבדח, מעלה את המורל, וגם נותן עצות מנסיונו. נועם, שאינו דברן, מיד מתחיל לשפץ את מקום השבט.

גם במשימות הם מאד משתדלים. התועלת הפיזית של משה פחותה משל נועם, אך הוא גם לא מאיים, והימצאותו רק תורמת לאוירה הטובה.

בברכה,

עָדית ג'אנה- יועצת ארגונית

ייעוץ ארגוני להתמודדות עם פוליטיקה ארגונית

ועם אנשים שמקשים עלינו

jane38@nana10.co.il