פול יאנג בישראל - שקר החן והבל היופי...
על הבאז שהשתדלו ליצור פה לקראת הגעתו אלינו של אליל שנות השמונים ועל מפח הנפש שחוו כל מורעלי הנוסטלגיה...
ברור וידוע, שהגעתו ארצה של אמן בסדר הגודל של פול יאנג, אפילו אם שיאו הרבה מאחוריו והוא בעצמו מודה בכך בפה מלא, מלווה בלא מעט אייטמים בתקשורת, שרובם נעים -כמה חבל- על הקו שבין 'הטראשי' ובין המעורפל. טוב, צריך הרי למכור כרטיסים, לא ? "תדע פחות = תרצה לבוא". כנראה.
בכל מקרה, פול יאנג הוא אליל הנעורים של רעייתי ובמידה מסויימת גם שלי. הוא נחשב אצלנו שני רק לג'ורג' מייקל וגם זה עדיין שווה בירור-מאזן לקראת גיל הפנסיה (שלנו, לא שלו). שנינו גדלנו בשנות השמונים העליזות, בימים בהם החיים היו פשוטים יותר וכנראה שגם תמימים יותר.
אז, פול יאנג היה מלך אמיתי : משנת 83 הוא שיחרר להיט אחרי להיט, השתתף במיזם ה"באנד-אייד" כאחד המובילים, מיד אח"כ ב"לייב-אייד" של בוב גלדוף, השכיל להתרחק משערוריות שמקומן במדור הפלילים בעיתונות ובעיקר - זימר בקולו הנדיר ובסגנונו הייחודי. מלך הסול הלבן" כינו אותו אז.
שימו לב לחלק מלהיטיו -
everytime you go, everything must change, don't dream it's over, love of the common people, comeback and stay
ועוד רבים-רבים וטובים-טובים... הנה : יש לכם הכל באתר של התותח הזה - אורן עמרם !
ואיכשהו, כמה שאני ספקן ופסימי בדרך-כלל, הפעם אמרתי לעצמי שאני לא שואל אף אחד וקונה כרטיסים במקומות הכי טובים -שורה 10, כמעט 300 ש"ח ליחידה כולל עמלת רכישה באינטרנט (אגב, זה לא אמור להיות זול יותר אם אני עושה הכל עצמאית ולא מטריח איזה פקיד ?! מעולם לא הבנתי את זה)- מפתיע את האשה/מעריצה, שמים את הילדים אצל הסבים ויאללה תל אביבה ! הפעם האחרונה שיאנג היה בישראל הייתה ב-93 ומשום-מה, אף אחד לא שם לב - כולל אנחנו. בקצב הזה, חשבתי, אם לא נלך עכשיו, הוא יגיע לכאן פעם הבאה עם הליכון ושיניים תותבות...
תוסיפו לזה את העובדה, שכל השבוע טירטרו לנו בתשקורת (השגיאה במקור) כאילו מדובר באיזה אירוע בינלאומי (אמן לונדוני שלא מחרים את ישראל משום-מה...) ואפילו יאנג עצמו, השכיל לפזר 'ערפל קרב' כהלכתו : סיפר אצל עודד בן עמי שהוא הולך להפציץ להיטים משלושת האלבומים הראשונים "כי לזה הקהל מצפה", אבל שלא יוותר על מתן פומבי לשירים מאלבומו החדש וכיוצא באלה.
ומה אומר לעצמו המעריץ הממוצע ? 15 להיטים לפחות מכל הזמנים, עוד 4-5 חדשים ולא מוכרים, בטח עוד 2-3 של אמנים אחרים שיאנג נוהג לבצע בהופעותיו והחשבון הסופי : שעתיים מינימום. לא ככה ?
ומה בסוף ? הנה, בקצרה, השורה התחתונה : ההופעה החלה בשעה 21:29 והסתיימה בשעה 22:36; יאנג ביצע בה 12 שירים בדיוק, ביניהם לפחות 4-5 לא קשורים לכלום, לרבות שיר של ה-four tops, אחד של soft cell, אחד של פרינס ואחד לא הבנתי של מי... מתוך הלהיטים 'נשכחו' לפחות חמישה ובוא נודה באמת - כבר בתום מחצית השעה הראשונה, נראה אליל הנעורים לשעבר חסר נשימה, אדום כעגבניה ולקראת אירוע לב בפוטנציה גבוהה; הוא נתן הדרן-אחד-על-השעון וסירב לחזור לבמה למרות שבמשך דקות ארוכות, אף אחד בקהל לא התכוון לזוז. בסוף עלה איזה בחור שנראה 'מהמקורבים' וסימן לקהל בתנועות שפורשו כ"ניסיתי לשכנע אותו אבל חבל לכם על הזמן" - וכולם התקפלו בבאסה גדולה.
מה שכן, גינונים של מגה-סטאר נותרו לו ליאנג -כמה מצער- לרבות דהירה מטורפת ללימוזינה בליווי מגן אנושי שהורכב מחברי "סיירת היכל התרבות", ללא סשן-חתימות לפרוטוקול (וחיכו לו ביציאה 'כולה' 20 נשים, לדביל) ובטח שלא צילומים או חלוקת גלויות "לזכר הימים ההם".
'המופע' הזה לא היה שווה - לא את הכסף, לא את המאמץ ובטח שלא את הרעש; פול יאנג הוא היום אמן זקן שהקריירה שלו נקברה בסביבות שנת 1985. אילו לפחות ידע להחזיר אהבה לקהלו, היינו אומרים שיש גם צדדים חיוביים לתופעת הסלבריטאיות.
לא יודע מה איתכם : אני חוזר לשלמה ארצי.