במבצע עופרת יצוקה ניגבה ישראל את טיפת החלב האחרונה בשפתיה.
הפגזת מסגדים, הרג של אוכלוסיה אזרחית בתוכם נשים וילדים עזתים. ישראל ניפרדה מהטיפה האחרונה של התמימות והנאביות שכה איפיינו אותה.
בעולם אכזרי זה אין מנוס אלא לפעול ללא רחמים הרוג או תהרג-ילדי או ילדך לא עוד הבלגה, לא עוד רחמים, אשר לצערנו גרמו לניפגעים בצד שלנו. המילחמה הזאת שינתה את כללי המישחק-השקל האחרון ירד לנו במילחמת לבנון האחרונה ההבנה כי המוסריות הגבוה שהצבנו לנו היא המסכנת את ביטחוננו, מדינה אינה יכולה לשים נפשה בכפה ולחיות באויר שכן אף היא תעלם באותו אויר בו היא מנסה לחיות.
עד כה נהנו אוייבנו מלחסות בגושי אזרחים, להשתמש בהם כמגן אנושי, להשתמש במוסדות של אונר"א (סייענים טרוריסטים שעליהם תהיה רשומה ניפרדת) כמקומות שיגור -להשתמש במסגדים כמחסני נשק. במלחמה הזאת אולי איבדנו כמה נקודות בעולם המערבי אך הרווחנו לא מעט נקודות בצד ההרתעתי אל מול אלו הרוצים לראותנו מושמדים.
תבינו, מבחינתי דם ילד ישראלי עולה עשרות מונים על דם ילד עזתי, עדיף ילדנו מילדהם-זו היא אמירה אכזרית אך די מציאותית. אני אומר שלום לתמימות די לנאביות הגיע הזמן להפסיק לחלום כי למרות הכול אנחנו חיים במזרח התיכון וכאן התמימים משלמים בריבית.