זו הייתה עונה גדולה, מושקעת וגרנדיוזית (אשר כללה גם נסיעה להודו) שעשו בה הכול כדי לרגש אותנו. עונה שהתארחו בה גדולי הזמר העברי (שלמה ארצי, יהודית רביץ). זו הייתה עונה של מתמודדים צעירים למדי וחסרי ניסיון.
זו הייתה עונה שלא סימסתי בה ולו פעם אחת, עונה שצפיתי בה באדישות. למעשה, לא בטוח ש"צפיתי" הוא הפועל המתאים שכן לאמיתו של דבר, הטלוויזיה דלקה ואני הסתובבתי ועשיתי דברים אחרים ורק מדי פעם ממש ישבתי והישרתי מבט למרקע (לרוב כשליבי, מבחינתי התגלית היחידה והכישרון האמיתי של התוכנית, היה בא לשיר).
זו הייתה עונה שאפילו בחידושי הלשון של מרגול כבר לא היה חידוש, צדי לא אמר אף פעם "ליד" ורק לפעמים אמר "תראה", צביקה פיק נראה מיותר ולא רלוונטי מתמיד ורק גל אוחובסקי היטיב לנתח, לנמק ולומר את האמת. לטעמי, הוא האישיות המעניינת ביותר מבין השופטים ורק אותו צריך להשאיר בעונה הבאה.
זו הייתה עונה שצביקה הדר דילל בה את מינון הלצותיו העבשות ולא רק קרא לכולם "יקירי" ו"יקירתי", אלא גם ניסה להראות שהוא מבין ולכן היה שואל מדי פעם שאלות חסרות טעם ועניין כמו "הרגשת שאת מצליחה להתחבר לשיר?" "התרגשת? והצלחת לקחת את ההתרגשות ולהכניס אותה לשיר?"
זו הייתה עונה שנדמה היה שהפער בין השופטים לקהל מעולם לא היה גדול יותר (היזכרו במעיין חג'בי שעברה מתוכנית לתוכנית למרות התדהמה הברורה על פני השופטים, שהקפידו לבצע בה שפטים מדי ביצוע).
זו הייתה עונה שבה ההפקה הרשתה לעצמה להתערב יותר מאי פעם ולשנות את החוקים עד כדי החזרת מתמודד בעל מראה של עציץ פורח וכריזמה זהה לאחר שהודח, צעד שנוגד את כל הרעיון שבבסיס התוכנית ולפיו הצופים קובעים מי נשאר ומי לא.
זו הייתה עונה מפוהקת שבסיומה קיבלנו גמר נוצץ מפירוטכניקה, אבל עם שירים משמימים וביצועים שלא המריאו לשום מקום. במהלך העונה היו ביצועים מלהיבים ומתאימים הרבה יותר ולא יכולתי שלא להתגעגע לביצועים הגדולים מהחיים מגמרים קודמים, כמו "אני מאבד אותך", "הנני כאן" ו"ים של דמעות".
זו הייתה עונה גדולה, מושקעת וגרנדיוזית שעשו בה הכול כדי לרגש אותנו. כי ככה זה כשהמשתתפים לא באמת מרגשים ולא מעניינים במיוחד ועדיין צעירים מכדי לייצר אמירה בעלת משמעות. ההפקה צריכה לקחת על עצמה את תפקיד המנפנף בקרטון על הרמצים כדי שלא תכבה הגחלת ולא יירדמו הצופים. אחרת, מה יהיה על מדורת השבט?
