נצר שׂם את הקריירה המשׂגשׂגת שלו בנאשוויל ב״המתנה״, והיום הוא משלב את החוסן, שצבר כחובש קרבי, ביצירת מוזיקה אמריקנית שורשית.
המסלול של עומר נצר אינו דומה לשום סיפור מוזיקלי ישראלי אחר. הוא נולד וגדל בנהריה, מוקף בעולם-המוזיקה בתוך החנות לכלי-נגינה של משפחתו. בעוד ילדים אחרים גדלו על פופ מקומי, ספג נצר בבית השפעות של ענקי קאנטרי ובלוז כמו: ג׳וני קאש, ווילי נלסון ואלביס פרסלי – פסקול שנהפך למצפן האמנותי שלו.

לאחר שירותו הצבאי פצח בקריירה מוזיקלית מהירה ומסחררת בישראל עם אלבום-הבכורה המצליח ”Goodbye Song”. ההצלחה הובילה אותו לבמות בינלאומיות יוקרתיות, ונקודת-מפנה משמעותית הגיעה, כשנבחר בידי הצוות של אגדת-הרוֹק ג׳ון בון-ג׳ובי לחמם את הופעת הלהקה שלו בתל-אביב– מה שהוביל להמלצה לנצר לעבור לבירת-הקאנטרי העולמית.

בשנת 2023 עבר נצר לנאשוויל, והיכּה בה שורשים עם סינגל-הפריצה שלו “Midnight Blue”, אך בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר באותה השנה בחר לשים את הקריירה המשׂגשׂגת שלו ב״המתנה״, וחזר ארצה לשירות-מילואים קרבי. כיום, כשהוא משלב במוזיקה שלו את החוסן, שצבר כחובש קרבי, לצד כישרונו המוזיקלי, נצר מגדיר מחדש את המושג ׳אמן קאנטרי׳: גשר בין תרבויות ובין שכול ושירות צבאי ליצירה מוזיקה אמריקנית שורשית.

שני ישראלים בלב נאשוויל מחברים בין מוזיקה בינלאומית ושורשים ישראליים
נצר הציג על הבמה סאונד עוצמתי ועוטף, כשמלווים אותו שני נגני-גיטרה, מתופף ושתי זמרות, שהעניקו למופע עומק קולי עשיר. הקהל ב״אוזן בר״ הגיב בהתלהבות רבה להרכב המגובש. הדציבלים הגבוהים והמקצב הסוחף לא הותירו אף אחד אדיש; האנרגיה הייתה מדבקת עד כדי-כך, שלא-מעט אנשים בחרו לקום ולרקוד לצלילי המוזיקה במשך כל הערב, והפכו את החלל האינטימי למסיבת קאנטרי-רוק תוססת.

אחד משיאי-הערב נרשם, כשנצר אירח את הזמר יאיר לוי. לוי, שהגיע לנאשוויל לפני נצר, מרבה לבקר בה; ביקורים שמוקדשים בעיקר להופעות-הסברה ולחיבור תרבותי ולקידום מוזיקה יהודית-אמונית בקרב קהלים מגוונים מעבר-לים, (בעקבות ההצלחה הבינלאומית של שירו ״רְפא נא״ ב-2020).

נצר סיפר לקהל-המאזינים, כיצד שינה המפגש שלו עם לוי בנאשוויל את הפרספקטיבה שלו, והעניק לו תחושת-בית בתוך הטירוף של הקריירה בנאשוויל. ״תודה רבה לך, שהבאת לי את הבית, וחיברת אותי יותר-ויותר לשורשים״, פנה אל לוי.

לוי שיתף את הקהל בחוויה של השניים כצמד ישראלים בתעשייה התחרותית של נאשוויל. הוא סיפר על ביקורו הראשון בביתו של נצר, שם הופתע לראות תפילין על השולחן – סמל לחיבורו העמוק של נצר למסורת. ״כשאתה נמצא כל-כך רחוק, אתה מבין, שירושלים היא לא רק עניין דתי– היא משהו, שכולנו נושאים בתוכנו״, סיכם לוי.

החיבור המיוחד בין השניים הוביל לביצוע מרגש של ״ירושלים של זהב״, כמו שביצעו ביחד בנאשוויל– רגע שבו הצטרף אליהם הקהל בשירה, והפך את המועדון למקום, שבו נפגשים הקאנטרי האמריקני והשורשים הישראליים.

נצר חוזר לנאשוויל, שנראֶה שבה מצא את קולו האמיתי– בבית ובחוץ.

כשהצלילים האחרונים של ההדרן דעכו ב״אוזן בר״, נותר באוויר משהו מעבר להצלחת המופע. היה זה החיבור הבלתי-אמצעי של עומר נצר עם קהלו, המלווה אותו בנאמנות עוד מימיו בנהריה ועד למסעותיו הנועזים מעבר-לים. נצר הוכיח אמש, כי גם כשהוא צועד בנתיבים הבינלאומיים המבטיחים ביותר בנאשוויל, הוא נותר נטוע עמוק בקרקע– מחוספס, אותנטי וחשוף.

ההופעה הזאת לא הייתה רק נקודת-עצירה בסיבוב ההופעות, אלא הצהרת-כוונות: עומר נצר נמצא בשיאו היצירתי; הוא עוזב את תל-אביב עם מטען של אנרגיה חיובית ושל קהל הצמא לצעדו הבא, ומותיר מאחוריו את ההבנה, שזוֹ רק תחילתו של הפרק המלהיב ביותר בקריירה שלו. נראה, כי בדרכו לנאשוויל, מצא עומר נצר את קולו האמיתי– בבית ובחוץ.