 
|
לירז גרין: השיר שהתעורר אחרי גיל 40
בימאית תוכן ויזמת, אימא ותושבת כוכב יאיר-צור יגאל, השכנים הם קהל הבכורה, והגיטרה שהייתה "קרטיס כניסה" בהודו הפכה סוף-סוף לכלי נגינה סיפורה של אישה שבחרה לתת לעצמה לחלום מחדש
מאת: מאיר חוטקובסקי 15/02/26 (14:12)
לירז גרין ואלון לוי [צילום: מאיר חוטקובסקי]
בערב חורפי אחד, באולם הספרייה של כוכב יאיר-צור יגאל, לירז גרין עמדה על הבמה מול כמעט שבעים שכנים, חברים וקולגות. היא נראתה כמי שמכירה את כולם אישית: מהסופר, מהסטודיו, מגבעת פרחי ארץ ישראל, מהספרייה, מהפיצה. אבל הפעם היא לא הייתה שם כבימאית תוכן או מאחורי הקלעים של כינוס - אלא כזמרת-יוצרת, עם גיטרה וקול צרוד-חם, בחזרה אל חלום ישן שהעז להתעורר רק אחרי גיל 40.
לצידה ישב הקלידן והמלווה הקבוע שלה, אלון לוי, בוגר ברקלי, שמלווה שורה של אומנים מוכרים. בעיניים עצומות למחצה הוא צייר לה הרמוניות עדינות, והיא - בין שיר לשיר - שזרה באנקדוטות אישיות, בהומור עצמי ובחשיפה רגשית לא שגרתית, במיוחד מול קהל שהוא בעצם "הוועד הבית" של חייה. ילדה מבארותיים שמדברת בחרוזים גרין נולדה וגדלה במושב בארותיים, לא רחוק מכוכב יאיר. "הייתי ילדה כזאת שמדברת בחרוזים", היא מספרת לקהל, "עוד תשמעו על שריטות הילדות שלי ולמה רק בגיל 40 פלוס אני עושה מוזיקה ומוציאה את השירים שלי שכתבתי מגיל ארבע, עוד לפני שידעתי לכתוב." בבית הוריה, היא מספרת, ניגנו זוהר ארגוב וירדנה ארזי לצד פריד אל-אטרש ואום כולתום; פסקול מזרח-תיכוני מגוון שנצרב עמוק, גם אם היא עצמה לא נכנסה למסלול המוזיקלי הקלאסי. "הייתי ילדה צרודה, לא קיבלו אותי למקהלה", היא נזכרת בחיוך חצי כואב-חצי משועשע. התחושה שהיא "לא מספיק זמרת" תלווה אותה עוד שנים ארוכות, עד לזמן שבו תחליט להפסיק לעמוד בצד. כבר אז הילדה מבארותיים הייתה, במילותיה, "מלאה צלילים וחששות". "לא היו לי פילטרים - הייתה רק אש וזעם", היא משתפת. השילוב בין רגישות קיצונית לבין אהבה טבעית למילים יהפוך לימים לקו החיבור המרכזי בכל מה שהיא עושה - מכתיבה, דרך בימוי תוכן ועד שיריה האישיים. מאחורי הקלעים: כתיבה, תוכן וסיפורים לפני שהעזה להגדיר את עצמה "זמרת-יוצרת", גרין בנתה לעצמה קריירה מרשימה כקולעת מילים וכבימאית. היא בעלת בוטיק לכתיבת תוכן, מנהלת ועורכת טקסטים ראשית לוועידות וכנסים מובילים במשק הישראלי ולעולמות התרבות והאירועים. במקביל, היא יזמה והובילה פרויקטים של כתיבה אישית וסטוריטלינג, שותפה במיזם "סינגל ליידיס" ליצירת שירים וקליפים מקוריים לחברות וארגונים, מפיקה בכירה של כנסים ובעלת הבלוג לשעבר "שדה בלי סודות". ב-2018 הוציאה יחד עם שותפים את ספר המתנה להורים הטריים "לא שומרים בבטן - על תינוקות, הורים ומה שלא מספרים", ספר שמנסה לדבר בכנות על הצדדים הפחות מצולמים של הורות ראשונית. הספר הופיע גם בערב ההופעה בכניסה לאולם, במחיר "חברי מאוד", כפי שהיא מקפידה לציין לקהל. "לפעמים חלומות משתנים": הרומן המאוחר עם הגיטרה נקודת המפנה המוזיקלית מגיעה רק אחרי גיל 40. גרין מספרת איך בגיל 20 נסעה להודו, קנתה גיטרה והסתובבה איתה על הגב - "סגורה, בקייס - כרטיס כניסה לחבורות מוזיקאים", כפי שהיא מתארת באירוניה. שום דבר אמיתי לא קרה אז עם הכלי הזה. רק כשהפכה לאמא מאוחרת שוב, באזור גיל 40, היא מחליטה להפסיק עם התירוצים. היא נרשמת לקורס "לנגן גיטרה בשישה שיעורים". כבר אחרי שיעור אחד, בו למדה שלושה אקורדים בסיסיים, משהו נפתח. "לא נהייתי נגנית גיטרה, לא נהייתי סינגולדה", (אברהם סינגולדה הוא גיטריסט ישראלי, הנחשב לאחד מגדולי הגיטריסטים בישראל) היא צוחקת, "אבל פתאום הצלחתי להלחין את השיר שלי. השירים שהיו לי בראש מגיל ארבע פתאום יצאו." המשבר האמיתי היה פנימי: "העבודה שלי, הדיי-ג'וב, זה מאחורי הקלעים", היא מספרת. "אני בימאית של כנסים, של ועידות, של אירועים שכולכם מכירים. כל החיים שמתי אחרים על במה" - אומנים הכי גדולים - ופתאום מי אני בכלל שאנגן, שאשיר?" כשהיא משתפת את בתה הגדולה בתחושת הפער, היא מקבלת ממנה את אחד המשפטים המכוננים בחייה: "באתי אליה ואמרתי: 'אני לא יודעת מה קורה - עד לפני רגע לא שרתי, ועכשיו אני מלחינה, מנגנת, רוצה במה'. והיא הסתכלה עליי ואמרה: 'אמא, לפעמים חלומות משתנים'." המשפט הזה הפך לשיר - "לפעמים חלומות משתנים" - ולמעין המנון קטן של נשים (וגברים) שהחלום שלהם התעכב כמה עשורים. הכותב הוא חבר באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית ומועצת העיתונות.
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
אין תגובות למאמר
|
 |
|
||||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|