כשאזרחים עושים את העבודה שמדינה לא מצליחה לעשות
בעוד ישראל מתקשה כבר שנים ארוכות להעביר את מסרה לעולם ונכשלת פעם אחר פעם במלחמת ההסברה הבינלאומית, קבוצה קטנה של אמנים בולגרים אנונימיים מוכיחה שאפשר לעשות זאת אחרת – ביעילות, ביצירתיות ובמסירות. מאז 7 באוקטובר 2023, מיצבי-אמנות, פוסטרים ומדבקות תומכי-ישראל מופיעים במרכז סופיה, בירת בולגריה, נהרסים על-ידי פעילים פרו-פלסטיניים, ומתוקנים שוב בלילה.
כתב וצלם האינטרנט של "האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית", ניקי דוידוב, הצליח לאתר את האמנים האלמוניים לאחר חיפושים ממושכים, ובכתבת-מקור שפורסמה באתר iapp.co.il הוא מתעד את פעילותם המרשימה – פעילות שמציבה מראה לא מחמיאה מול הכישלון הממוסדי של מערכת ההסברה הישראלית.

תחקיר סודי: מציאת האמנים שישראל לא ידעה שהיא זקוקה להם
"שבועות חיפשתי אחרי האמנים האנונימיים", מספר דוידוב בכתבתו. "השארתי את מספר-הטלפון שלי לעשרות אנשים, שחשבתי שעשויים להכיר אותם. ימים אחדים לאחר-מכן התקשר אליי קול נשי."
הפגישה שקבע דוידוב עם חברי הקבוצה הייתה כמו מתוך סרט ריגול: פגישה ליד אחד המיצבים, טיול במרכז העיר, נסיעה במכונית ישנה לבר סודי, ושיחת-ועידה בווטסאפ עם חבר נוסף מחוץ לבולגריה. התנאי היחיד: אנונימיות מוחלטת – ללא שמות, ללא פנים, ללא פרטים מזהים.

הכישלון שהוביל להקמת הקבוצה: "אף אחד לא יעשה כלום"
מה דחף קבוצת אזרחים בולגרים, שחלקם אפילו אינם יהודים, להקדיש זמן, כסף ומאמץ למלחמת-הסברה עבור מדינה זרה? התשובה מגלה את עומק הבעיה במערכת ההסברה הישראלית.
"העם הבולגרי והקהילה היהודית, כולל אני, מחכים שמישהו אחר יפעל למען ישראל, שחוותה שבר גדול מאין-כמוהו", מסביר פ', אחד מחברי הקבוצה, בציטוט שדוידוב מביא בכתבתו. "קיוויתי שמישהו יעשה משהו, עד שבשלב מסוים התברר, שאף אחד לא יעשה כלום. אז אנחנו חייבים לעשות את זה – אין אף אחד אחר! משהו צריך להיעשות."
המילים הללו צריכות להדהד בכל משרדי הממשלה בירושלים. בעוד ישראל משקיעה מיליונים בחברות יח"צ בינלאומיות, בשגרירויות ובמערך הסברה רשמי שנכשל שוב ושוב, קבוצה של בולגרים פשוטים מבינה שאם הם לא יפעלו – אף אחד לא יעשה זאת.

"בהתחלה היה מכוער, אך בעל-השפעה"
הקבוצה לא התחילה עם תקציבים או תכנון מתוחכם. "בהתחלה התחלנו עם חומרים מאולתרים. זה היה מכוער, אך בעל-השפעה", מספר פ' לדוידוב. "אחר-כך מצאנו דרך להפוך את זה ליפה יותר – מה שיכולנו ואיך שיכולנו, אבל עדיין בעל-השפעה."
זו בדיוק הגישה שישראל צריכה ללמוד: לא לחכות לתקציבים מושלמים או לתכניות מפורטות. לפעול. להתחיל. להשפיע.

כשרחוק מהבית הופך למוטיבציה
ד', חבר נוסף בקבוצה, מספר על המניע האישי שלו: "איני בן-המקום, והזדמנתי לסופיה, עקב שילוב של נסיבות אישיות. הפעילות שלי כאן הייתה, והינה, דרך לגביי להרגיש מועיל גם כשאני רחוק מהמדינה."
דבריו חושפים אמת כואבת נוספת: יהודים ותומכי-ישראל ברחבי העולם רוצים לעזור, אבל אין להם כלים, מסגרת או תמיכה מישראל. הם מאלתרים בעצמם.
"אני לא-תמיד מצליח לבטא את עמדתי במילים, ולכן השתתפות בפעולות, הפצת כרוזים והדבקת סטיקרים – זה הביטוי שלי להראות את תמיכתי בישראל", הוא מוסיף. "אפילו במחוות קטנות נוכל להראות, שאנחנו לא אדישים."

100 נרות, 24 שרשראות, וסיפורים שמגיעים למקום שהממשלה לא מצליחה
הפעולות של הקבוצה מדגימות יצירתיות והבנה עמוקה של תקשורת ויזואלית – משהו שמערכת ההסברה הישראלית מתקשה בו לעיתים תכופות.
א', עוד חבר בקבוצה מתאר: "לרגל היום ה-444 למתקפת חמאס ויומיים לפני חנוכה הדפסנו 100 פוסטרים עם נרות, לכל אחד מ-100 בני-הערובה, ידיים המנסות לשמור על להבת-החיים וטקסט המספר את סיפורו של כל אחד מהם, המוחזק בשבי בעזה."
בפעולה אחרת, כך מתעד דוידוב, "תלינו 24 שרשראות צהובות, הממוקמות ליד חמישה מעברים תת-קרקעיים בסופיה, כדי לספר את סיפוריהם של 24 בני-הערובה הישראליים, שמשערים שהם בחיים."
זה לא דורש תקציבי ענק. זה דורש חשיבה, הקשבה לסיפורים האנושיים, ורצון אמיתי להעביר מסר.

מלחמת-לילה: כשהנזק מתוקן שוב ושוב
המחויבות של הקבוצה ניכרת במיוחד כאשר מיצביהם מותקפים ונהרסים. דוידוv מתאר: "חזרתי למקום מספר פעמים במהלך ימים אחדים, וראיתי את עקבות מלחמת-המידע בין הקבוצה לפעילים פרו-פלסטיניים – נזק, כתובות ומדבקות חדשות. חברי-הקבוצה תיקנו את הנזק, והוסיפו בלילה מדבקות חדשות."
בניגוד למערכת הסברה ישראלית שלעיתים נעלמת לאחר כישלון או ביקורת, הבולגרים האלה פשוט חוזרים ומתקנים. שוב ושוב. בלילה. ללא פרסום. ללא תקציבים. מתוך אמונה.

הצלחה תקשורתית: כשהתקשורת המקומית מסקרת
בניגוד לרושם שישראל לעיתים יוצרת, שהתקשורת העולמית אנטי-ישראלית מעצם טבעה, הקבוצה הבולגרית הצליחה לקבל סיקור בתקשורת המקומית. י', חבר נוסף, מפנה את דוידוב לסיקור בחדשות ערוץ הטלוויזיה NOVA מה-6 באוקטובר 2024:
"ניתן לראות את מיצבי-האמנות במקומות שונים בסופיה. לציון יום-השנה למתקפת-הטירור על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו למעלה מ-1,200 בני-אדם ולמעלה מ-250 נחטפו, הפכה קבוצת-אמנים מקומות בסביבה העירונית לנווה-מדבר יפהפה."
זה לא תקשורת יהודית. זה ערוץ טלוויזיה בולגרי רגיל, שמסקר בחיוב פעילות תומכת-ישראל. אולי כי הבולגרים יודעים להציג את המסר בצורה שמדברת לאנשים, ולא רק צועקת סיסמאות?

"שופר" שאיש לא בא לקבל: סמל למחויבות אמיתית
ההכרה הרשמית הגיעה בספטמבר 2025, כאשר ארגון "שלום" של יהודי-בולגריה העניק לקבוצה את פרס "השופר המיוחד". אבל כאן נחשף שוב האופי המיוחד של הקבוצה: איש לא הגיע לקבל את הפרס.
"אני חושב, שה'שופר' הזה הוא דוגמא לכל האנשים", אומר פ' לדוידוב. "אנחנו שוקלים להציע להנהלת 'שלום', שנשים אותו במקום ציבורי עם איזשהו שלט. אף אחד מאיתנו לא ייקח אותו הביתה. בואו נכתוב, שזוֹ דוגמא לאנשי-הקהילה. לא-תמיד צריך לחכות, שמישהו ייתן לך כסף; שמישהו ייתן לך רעיון. אם יש לך רעיון, אתה יכול לממש אותו."
המסר הזה צריך להיות מוטבע בכל משרד ממשלתי בישראל.

הסביבה הבולגרית: למה זה עובד שם?
חשוב לציין את ההקשר ההיסטורי. כפי שמסביר דוידוב: "בולגריה היא אחת המדינות הבודדות באירופה, שבהן יהודים חשים בטוחים. המדינה הצילה את כל יהודיה מהשמדה במהלך מלחמת-העולם השנייה, ויחסם של הבולגרים כלפי יהודים לא השתנה עד עצם היום הזה."
אבל גם שם יש התנגדות. "ישנם יוצאים-מן-הכלל – מהגרים ממדינות-ערב, שאליהם חברו תנועות בהשראת מפלגות שמאל וימין קיצוני, אשר מארגנים פעולות ומחאות קטנות-היקף נגד ישראל", מוסיף דוידוב.
בדיוק בגלל זה הפעילות של הקבוצה חשובה כל-כך – היא נלחמת על התודעה הציבורית במקום שעדיין אפשר לנצח.

הלקח הישראלי: מה אפשר ללמוד מסופיה
כתבתו המרשימה של ניקי דוידוב מציבה מראה קשה מול המערכת הישראלית. בעוד ישראל משקיעה משאבים עצומים בהסברה רשמית שלעיתים קרובות מדי נכשלת להגיע לקהלים הרלוונטיים, קבוצה קטנה של בולגרים מוכיחה שאפשר להצליח עם משאבים מינימליים, מחויבות אמיתית, ויצירתיות.
הבולגרים האלה לא מחכים להנחיות. הם לא מחכים לתקציבים. הם לא מתנצלים על כישלונות קודמים. הם פשוט עושים – ועושים טוב.
אולי הגיע הזמן שישראל תלמד מהאמנים האנונימיים של סופיה: פחות ועדות, פחות יועצי תקשורת יקרים, פחות תירוצים – ויותר פעולה אמיתית, יצירתית ומסורה.
כי כפי שפ' אומר לדוידוב במילים שצריכות להדהד בכל משרד ממשלתי: "אם יש לך רעיון, אתה יכול לממש אותו."

על הכתבה המקורית: תחקיר זה מבוסס על כתבה מקיפה של ניקי דוידוב, כתב וצלם אתר-האינטרנט של "האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית", שפורסמה ב-11 באוקטובר 2025 באתר iapp.co.il. דוידוב השקיע מאמצים רבים ושבועות של חיפושים כדי לאתר את הקבוצה האנונימית ולתעד את פעילותה הייחודית.