אמנם המערכה בעזה לא נגמרה, אך כבר ניתן לראות כיצד משתלבים המהלכים הצבאיים, פוליטיים, דיפלומטיים המובילים לכתובת אחת המכונה בשם "בחירות בזק".

           הרווח שבהליכה לבחירות עכשיו

ההצלחה הגדולה של חיל האוויר הישראלי באיראן שובר במובן מסוים את הספקות לגבי כוחה של מדינת ישראל אשר בזכות ארבעה שלבים מקדימים הצליחה להוביל להצלחות מרשימות.

במקביל, המערכת הפוליטית בישראל מודעת לכך ששנת 2026 תהיה שנת בחירות ,ולשם כך יש לצלוח מספר שלבים כמו הכנת תקציב חדש שיכלול את הוצאות הביטחון בזירות השונות, השלמת חוק הפטור מגיוס של אוכלוסיה שלמה, ושדרוג "הסכמי אברהם" שיכללו הסכמי שלום עם סעודיה ואולי גם עם מדינות נוספות.

             הסיכון שבמהלך כזה

ניתן לראות שקיימים שיקולים כלכליים או פוליטיים בהחלטה אם לקיים עכשיו בחירות, או לדחות זאת למועד מאוחר יותר.

הליכה לבחירות עלולה לעלות הרבה כסף, ולשתק את השלטון במשך חצי שנה ויותר.

בנוסף, לא ברור איך יהיה ניתן לנהל משא-ומתן על עתיד החטופים ,או לחילופין לטפל ביוקר המחיה ההולך ומאמיר.

               אסטרטגיות היריבים

בהנחה שראש הממשלה נתניהו יתמודד בבחירות אלו הוא יצטרך להעמיד במרכז הקמפיין שלו את הסכנה בהקמת מדינה פלסטינית מצד אחד, ואת ההצלחות הצבאיות מהצד השני.

בנוסף, הוא יצטרך להסתיר מהציבור את מחדלי 7 באוקטובר 23 ,וכן את הכישלון הצורב של הממשלה בטיפול ביוקר המחיה.

יריביו יצטרכו להבליט את מחדלי ה-7 באוקטובר 23 ואת חוסר הטיפול של הממשלה ביוקר המחיה ,וכן להציג תוכנית מדינית שתשלים את המהלכים הגדולים שעשה הצבא באיראן.

              סיכום

עושה רושם שהמערכת הפוליטית הישראלית נכנסת להילוך גבוה, ושם בין המלחמות במזרח התיכון נולד מאבק חדש: האם לקיים בחירות בזק כדי לנצל את רוח התקופה או לחילופין שהדבר ייתפס כבריחה מאחריות היות שלא החזרנו את החטופים וסיימנו את מבצע "מרכבות גדעון" ברצועת עזה.