אז מה היה חסר  בכל  המוצי קוצי שהעיריה או   אדריכלי  הפנים שלה הפכו  אותה לברבי.

 ספרנו   כבר על  דימוי הבארות בלבנים שחורות עם פוגות לבנות, ככרות  עם  עגלות בלי סוסים  מלאים בפרחים, פנסים המוארים בלילה  בניאונים צבעונים, על כל דקל  צבע אחר המאותת  לחברו הנמצא  20 ס"מ ממנו. חלקות הדשא הקטנות שהיו  בין  עץ למשנהו  כוסו במלט ועליו איך לא,  כל המיכלים שרק היו פעם   באופנה.. קליפות  קוקוס, חביות צבעוניות, תיבות עץ, הכל הולך.

   מיני פסלים צבעוניים  פלסטיים  של רוכבי אופניים הגולשים  ממגלשות  ומתחברים לפסלי מתכת מבריקה בצורות אבסטרקטיות.

ולא די בכל זה ואולי נשארו כמה חלקות   אדמה  או דשא  החפים מכל קישוט הגיעה  בשורה  לאשקלונים : בכיכרות הקרובות לחוף הים פתחה  העיריה "חוף ים" וכדי שלא תטעו שזו הכוונה, שתלה כמה שימשות ומיני כסאות נוח וגם גלשנים. הכל  בצבע פלסטיק תינוקי מתיפיף קיטשי.

זו העיר החושבת  שתפתור את  הבעיה  שאינה  תיירותית ולא  תרבותית.