מס' צפיות - 335
דירוג ממוצע -
מה מסתתר מאחורי עצי התמר,גינות הפרחים ודימויי "בארות המים" באשקלון
לאן פניו של אדריכל הנוף של עירית אשקלון מועדות.
מאת: מובי דיק 09/06/24 (02:02)

   "נלבישך שמלת בטון ומלט " כך שרו   בשנים הראשונות להקמת המדינה. באשקלון  כיום המילים הפכו למציאות. אחרי שתארנו איך פסי הירק  ברחובות העיר הצמיחו בין רגע   עצי תמר המיתמרים  לגובה,   ואם  גם זה  לא מספיק, השתילו סוגים שונים של דקלים  בין גזע אחד למשנהו.  ומאחר וגם  ערוגות   פרחים וכן  דימוי "בארות  מים" השאירו  פתחים של  אויר  לשורשי הצמחיה,  המסקנה  היתה חד משמעית  לחסל את ה"טיפות האחרונות"  של  אדמה  באריחי  אבן שהודבקו  במלט.

    

עכשיו  גם פסי ירק שהיו  מרופדים  בשטחי דשא, מתחילים להיעלם   לאט לאט מהנוף. גדרות לבנים מסמנים ששבילי אופנים

הם  צו השעה כך  שהכבישים מאבדים מסלול נסיעה והמותנים הצרות מזמינות פקקים ההמכתיבים את עומסי התנועה.

   אבל   מה זה חשוב, הכיכרות  מזמינות   עכשיו "מומחי אמנות" להציב  פסלים שלא תמיד מחמיאים ליוצריהם.

   והשאלה היא מי ומה עומדים מאחורי כל הדחף לסתום את העיר למשל בעצי דקל שאינם מוסיפים צל, או לשתול פרחים בעגלות

או בכל מיני  אדניות בדחיסות המעוררת שאלות לגבי השקיה ותקציב.

  אבל מה  לכל זה ולתושבים המסונוורים מ"היופי", הרי קברניטיה הכריזו על  עירם כתיירותית ותרבותית, לדעתי היא לא זה ולא זה.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר