מס' צפיות - 302
דירוג ממוצע -
הזוג סקוט וזלדה פיצג'רלד ייצגו את דור הגא'ז והבלוז של תחילת שנות ה-20 בארה"ב
ותוך 20 שנה הם במו ידיהם הביאו לשקיעתם . לפי סיפרה של קירה סטרומברג ילידת מוסקבה.
מאת: מובי דיק 13/03/24 (16:06)

    מבטיהם הצטלבו בקאנטרי קלאב בעיר שדה בדרום ארה"ב. הוא זוהר ביופיו במדי הקצונה שלו, משתדל ליהנות לפני הישלחו למלחמה  באירופה. היא יפיפיה דרומית, זלדה לבית סייר. הוא בוגר אחת האונברסיטאות  היוקרתיות במזרח המדינה.  הוא סקוט פיצג'רלד שמצביעים  עליו ככוכב עולה בשמי  הספרות. 

    שניהם צעירים הוא בניו יורק מנסה להרויח כסף והיא מחכה למכתביו. הם חיו בימי הזוהר של דור בני  גילם,דור שהזדהה עם  סגנון  הדיבור שלהם, צורת החשיבה שלהם. הכל   התבוננו בהערצה  בהופעותיהם  הפומביות, התיחסו  אליהם כאל אלילים, כפי שהוצגו בפרסומות ובעתונות. דור של  מכוניות,הטלפון. הסרט המדבר, המטוסים מוצרים שאי אפשר בלעדיהם. הסיסמא היתה  הצלחה  מהירה, פרסום, עושר. ובני הזוג פיצג'רלד  הצטיינו   בכך. בישותם הם מגלמים את תקופתם. אם  לסכם את המאוחר, סקוט השאיר אחריו  5 רומנים גדולים ואין ספור סיפורים קצרים, רובם נשכחו אחרי מותו. לזלדה יש  בצורה  לא מושלמת רומן  יחיד, מחזה אחד וכתריסר מכתבים   לסקוט שהזינו  רוב השנים את תוכן ספריו הוא.  בראיון שנתן לעיתונאי הוא  מודה " למעשה התחתנתי עם  גיבורת  הרומן שלי. כלומר טיפוס של "פרפרית".    הוא גילה אצל זלדה את "אני מתוחכמת" מה שקיבע  למעשה את התפקיד שלה  בחייהם, כדי שהוא יוכל לחזור ולהשתמש בו שימוש סיפרותי. במקביל סקוט מנהל  פנקס  רישומים שבו  מפורטים חובות ונכסים  שיצירותיו הניבו. יומניה של   זלדה  הפכו לקנינו של  סקוט ואלה מעידים על  מקוריותם. 

   רק בתום חייה הוכח כי היא היתה אישיות סיפרותית בזכות עצמה.   סקוט מוציא את  ספר הביכורים  שלו  "מעבר לזה של גן העדן". ובהתלהבות  מציע לה סוף סוף להתחתן. הביקורות היו טובות וספרו הופך להיות  "ספר פולחן" כמו שקרה ל"תפסן בשדה השיפון" או  "שלום לך עצבות". לא עובר זמן רב והסתבר לשניהם שנשואיהם היו  טעות. זלדה  גילתה לאחותה  שמעולם לא רצתה להנשא לסקוט. ברומן השני שלו "היפים והמקוללים" יש מאזן מפחיד של אכזבתם  לגבי הנשואין.

   למרות  המעקב אחרי  ההכנסות  מסתבר שההוצאות  גדלות והולכות. הוא מתחייב  למוציאים  לאור על  כתיבה מראש  כדי לקבל מפרעות, אבל ממשיך בבזבוזים. זלדה מצידה  לא הבטיחה מעולם להיות עקרת בית, אינה יודעת במה להעסיק את עצמה, הם  מחליפים דירות מדי פעם וכך  גם ניראות הדירות כ"דיר חזירים" כמו  שאמר אחד  העתונאים.  כשהיא בדירה סקוט לא יכול להתרכז, תפקידה כמוזה שלו  מתחילה להתיש אותה. מצד אחד הוא דוחף אותה להתנהגות חריגה כדי שיוכל לכתוב  על כל   "השגעונות שלה" . הסיפורים הקצרים שלו מכניסים בין 900 ל-1000 דולר , טיפה בים ההוצאות. גם זלדה מושכת בעט,כותבת לכתבי עת  אופנתיים והקטעים  בולטים בזכות הלגלוג העצמי  שלה.המשיכה ההדדית מתפוגגת ואחרי שנתיים הם יוצאים "לטיול חובה"  באירופה כפי  שהיה נהוג לגבי צעירים מנסים  להתגבר על השעמום. נולדת להם  סקוטי.

    הרומן השני שלו "היפים והמקוללים"  מכיל  את מראית העין של תקופת הזוהר המזויף האופיני  לדור העשור.: התפתחות  קצב הבלוז והרגטיים, בתי הזונות של השחורים, כל אלה דוחקים בקהל לרקוד  לצלילי הגרמופונים, זו תקופתם  של  גורג' גרשווין, לואיס  סצ'מו ודיוק  אלינגטון. הזוג סקוט  משתדל  להתאים עצמם למעגל המסתחרר. אחרי הספר "גטסבי הגדול מ-1925 הוא מתחיל לעבוד על "ענוג הוא הלילה". לדמויות הספרותיות מחלחלים דמויותיהם שלהם  עצמם.  הוא עובד  על הרומן הרביעי שלו כבר 4 שנים מה שמביא אותו ללגלג על מצבו "חיינו  בקצב מטורף בעולם התוסס עצמו  וזה מה שאוכל אותי".. הספרים האחרונים  מאוד מצולחים ושמו  הולך ומתפרסם.  תוך כדי הוא חוזר להרגליו, מרבה לשתות,התפרצויות שמקבלות גוון  היסטרי. זלדה מעשנת, הוא  דוחק בה שתעשה משהו מועיל ובגיל  28 מחליטה להתמסר למחול. מתקשרת לרקדנית רוסית המנהלת בית ספר לבלט של דיאגילב ומתקבלת כתלמידה. יש לה סדר  יום משלה ואינה  עומדת תמיד לרשותו, הוא מתקנא שאינו יכול  לשלוט בה וגם  משתוקק מצד שני לרעיה שופעת חן. ברומן   היחיד שלה  "שמור את הוולס בשבילי" היא  מתארת בגוף ראשון דמות המקבילה לה, מאמצים להיות רקדנית ולהגיע לשלמות, הוא מוצא  בכך  מצב המאיים על זהותו ומעמדו, כמו כן מעצבן  אותו שהיא משתמשת  בכתיבתה  באותן חויות שעברו יחד.

   ההוצאות הולכות וגוברות ב-1930 זלדה מאושפזת  בקליניקות מפורסמות, היא מתקשה להתמודד  עם העולם הסוער סביבה,עם  קצב החיים, עם הראותנות של יציאה לנשפים, ורכישת  מכוניות שהם סמל המעמד החדש. הקשר ביניהם  מתנהל דרך מכתבים שישמשו עם הזמן לחומר גלם לכתיבת ספריו וסיפוריו. סקוט מתאר את "הקצר הנפשי" ששניהם נתונים בו " כל אחד מאתנו הרס את עצמו במו ידיו. לא האמנתי שדירדרנו זה את זה" זלדה מתלוננת  בעיקר "השארת אותי בודדה". סקוט נאבק על שמו הספרותי, זלדה  חותרת לזכות בחיים משלה. הוא מתריס  כנגדה:"בהשוואה אלי, נו באמת, את סופרת מדרגה ג' ורקדנית בלט מדרגה ג'. אני  סופר מקצועי עם קהל עצום.  אני כותב הסיפורים בעל התגמולים הגבוהים  בעולם".

     את  ספרו האחרון "ענוג הוא הלילה" משבחים המבקרים ועיתוני ניו יורק וכתבי העת הספרותיים ויש האומרים  כי סקוט  ברומן הזה  תופס את המקום הראוי לו בין גדולי  הסופרים האמריקאיים  העכשויים. הספר הזה  כונה  בשם :ספר פסיכולוגי, פילוסופי  ואפילו פסיכאטרי. הוא מנסה כוחו בכתיבה לסרטים בהוליווד אולם מתקשה לעשות זאת . "הטייקון  האחרון" רומן בלתי גמור הוא סיפורה של הוליווד, התקופה היא תחילתה של מלחמת העולם השניה, תקופה שחזה אותה מראש" הסיפור שלי  הוא של כל האנשים , אין זה החלום האמריקאי כי אם החלום האנושי, זהו הספור היפה בעולם".

   סקוט נפטר בגיל  44 מדום לב. זלדה מתה אחרי 8 שנים  בשריפה שפרצה בבית החולים  באשויל. בתם היחידה סקוטי איחדה את  הוריה  לא בחייהם  אלא במותם כשבמצבה אחת  כתובים שמות שניהם, בצידה האחר  נחקק  המשפט האחרון של "גטסבי הגדול" :"וכך אנחנו מניעים את המשוטים,חותרים נגד הזרם ושטים כל  הזמן לאחור, אל  עבר  העבר".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר