"בארוקדה" בתכניתה  "על  אהבה ואמונה" מביאה לקהל מבחר סונטות ומדריגלים  כשמצטרפים אליהם "האנסמבל הקולי הישראלי" בנצוחו של יובל בן  עוזר.הסולנים : יעלה אביטל,סופרן, תום בן ישי-סופרן, ניצן אלון - אלט, איתן דרורי- טנור ויאיר פולישוק- בס והמנצח עליהם הצבעוני וכמעט "צבר" אנדרס מוסטונן. בתפריט הוגשו המלחינים  : סלומונה רוסי או בשמו העברי,

שלמה בן עזריה מן האדומים  1570-1630

קלאודיו  מונטוורדי  1567-1643

דיטריך בוקסטהודה1637-1707.

     רוסי  כנר ידוע מפורסם הכין  עבור הקהילה היהודית  במנטובה  תפילות הנסמכות על  תהילים  כשהשירה מושמעת במילים עבריות. כאן בתוכנית הובאה סונטה רביעית על האריה "רוג'רו"  1613

    ממונטוורדי  נבחרו מדריגלים -שירי אהבה  המושרים בדואטים  רווי הומור. ב"הרועה היפה" משחקי מילים  בין גבר לאשה הם חינחוני חיזור. היא:"אתה אוהב אותי ?" שאלה שחוזרת  שוב ושוב "אמור לי במה, תשמיע לי מילים אחרות " הוא :"כמו מה?"

"אמור אני אוהב אותך" וכו וכו.

ב"קינת הנימפה"  טריו הזמרים חוזרים ומבכים את  האהובה ומסיימים  באנחה " א.ו.מ.ל.ל.ה "

    במלחין האחרון  דיטריך בוקסטהודה  מצפה לנו הפתעה. הוא מחלק את גופו של ישו ל-7 אברים. הטקסט מובא ממקורות  הברית הישנה והחדשה. ומה הם  "אבריו של  ישו שלנו ?"אודות הרגליים,הברכיים, הידיים, הצדדים, החזה, הלב ואודות הפנים.

כאן כל הזמרים  והמקהלה לוקחים חלק, כשכל אבר יש לו משפט ומילה המתאימה לתיאורו. למשל . הרגליים "על ההרים רגלי המבשר"  או אודות הפנים "האירה פניך על  עבדיך".

    חברי הקולקטיב מצוידים  בכלי התקופה נהנים לחזור לשיגרה  אחרי הפסקה של  המלחמה בראשיתה.

    שלושת המלחינים  שהוצגו כאן הם רק חלק ממיטב מוסיקת הבארוק. כדאי לזכור  שבתקופה הזו של ראשית המאה ה-17 איטליה "הולידה"  נגני כינור,צמבלו ועוגב. גם  כלי  הנגינה קבלו את השם  על סגנון הבארוק : בסון  הבארוק, גיטרת בארוק, כינורות בארוקיות,  ואבוב בארוקי. 

    עוד נתון מענין שמורגשות השפעות בין מלחין אחד לחברו מונטוורדי השפיע על  בוקסטהודה, פרנצ'סקה קצ'יני   מלחינה אישה אף היא הושפעה משפתו של מונטוורדי בהיותו נגן ויולה דה גמבה  ואף כתב  9 ספרים,  אופרות  ויצר סגנון חדש כדרמות מוזיקאליות.

ולכן  טבעי הוא  שנאמר על יוהן  סבסטיאן באך שהלך ברגל בשנת 1705 מארנשטדט  לליבק מרחק של  כ- 400 ק"מ כדי לשמוע  את  נגינתו של  בוקסטהודה בלאוטה ועוגב.

     העולם  היה מצומצם בכלי תקשורת  אבל  היוצרים לא ראו פחיתות במקצוע שלהם, כשהודו על  קרבתם לאמנים  גדולים   מהם.