מס' צפיות - 322
דירוג ממוצע -
ארוטיקה ענין של גאוגרפיה?מחווה לסקיני מ"בית התה של ירח אוגוסט"
בעקבות הספר "שם יש שושנים" קובץ של 22 סופרות ישראליות הכותבות ארוטיקה
מאת: מובי דיק 26/03/23 (07:53)

   מאז ומעולם כתיבה פורנוגרפית היתה נתונה בידי המין הגברי : "דקמרון" מהמאה ה-14  חובר ע"י ג'ואבני בוקאצ'ו.

    "סיפורי  קנטברי " של ג'פרי סופר ומשורר מהמאה ה-14, "מאהבה של ליידי צ'טרלי " של ד.ה.לורנס משנת 1928.

יוצאות דופן הן   שתי נשים מרגרט דה נוואר "הפטמרון" מהמאה ה-16 אחותו של פרנסואה הראשון מלך צרפת , וכן  אנאיס נין, בת המאה ה-20שיומניה,סיפוריה וספריה סיפקו חומר רב לממשיכי הסוגה.

    תופעת "ספרות תועבה" לא פסחה על ארץ ישראל כבר בתחילת שנות השישים, פרסומים בעלי תוכן פורנוגרפיה שכתבו ישראליים או הובאו  מחו"ל ותורגמו הלכו יד ביד עם תופעת הסטאלג'ים.

    מעטות הסופרות שהרימו את   הכפפה ועידנו את המושג פורנוגרפיה  לאירוטיקה, תחום  סגור  שהיה  עד כה עם  שלט"הכניסה רק לגברים"הן  נותנות דרור ופנטזיות הנובעות מדמיון עשיר.  כאן בספר המדובר מביעות 22 סופרות ישראליות  מיגוון של  רגשות מיחסים  בין נשים, תשוקות לגברים אנונימיים,יחסים אסורים החורגים מהנורמה המקובלת. עושר הבחירה  מטלטלים את המעוזים  בהם  הנחות ומקובליות אודות יחסים  מקבלות זויות שונות.  רוב הסיפורים לא מציינים   במפורש  את אקט המין או את  המילים המתארות את אברי המין, רובן מעדיפות את הרמזים והסימבוליות. יתכן   שהשמרנות עדיין קיימת   מעצם היותה יונקת מהדור הראשון לשואה בה השתיקה   עצרה את  העברת הלימוד וחהפתיחות מאם לבת.

    לקט קצר מכל   סוגה יבהיר את שלל הדוגמאות שמצאנו  בספר.

 

   לאה איני בסיפור "שבעה" יושבת זקנה לבדה בדירתה בשבעה על מות בעלה. שליח מגיע  ומוסר לה  חבילה עליה מדבקה של מלאכים. בינתיים עד שתפתח  ותראה מה  יש בה היא מבקשת מהשליח שיקנה לה לחם  וחלב. מתוך הקופסא גולשם  5 "ביצי תאווה". אחד מתגלגל מגיע למזרון שלה לערוותה. מבלי לדעת מי שלח לה  ואולי בכלל  לא  התכוון אליה. הביצה מתמקמת ומוצאת לה  מקום בתוכה  ובעוד רעש  האופנוע של   השליח נשמע, הביצה החלקלקה מנסה לתפוס את מקומה בעולם ואחר כך  מתגלגלת לה  וסתם  עוצרת להתייבש.

    דורית זילברמן  בסיפורה "אני  מתעוררת" שתי נשם נפגשות אחרי שנים שלא התראו  על  מדרגות האוניברסיטה.

"הענבים  הסגולים מתפזרים ומתפוצצים מציפים  את  גופינו העירומים  את פלח ישבנך הסוסי, את שדיך העסיסיים ואותי". אהרונה היתה תלמידתה של איילה ביסודי. עכשיו  משנפגשו יצאו לדירתה של  אהרונה.  "איילה רוצה אותי  ומשחקת תפקיד 

של אמא שלי, מורה וחברה שלי, מכינה אותי אל הגברים שלי. בעצם קוראת לי להתעורר אליה אבל אין לי אומץ. למה לא להתגלגל  אליה  למחוץ את הענבים, להתכרבל בתנועת יניקה שלי על השד שלה מבפנים"  "אל תשכחי שאני המורה שלך" היא מנסה  נסיון אחרון. אבל אני  מודעת כמה היא חושקת בי, אני מחליטה להתעלם מעצמי וללמד אותה  שיעור".

     נועה מנהיים בסיפורה "גב' רובינסון קרוזו"  בעלת בית מקבלת עובד זר  לניקון דירתה  לפי המלצתה של סיגל חברתה.

"יש לו את העור הכי חום בעולם,צבע  שפולט אלי חום  למרות הגשם  בחוץ. הוא מביט בי זו הפעם הראשונה ,מביט לעיני  ואני טובעת בחום עמוק כמו טיפת אספרסו בתוך חלב מוקצף. שנינו  כורעים  לרצפה ומנקים עם  הסמרטוטים, ירכינו משתפשפות, נשימותינו פוגשות זו בזה. "החברה שלי מיום שלישי סיגל, לא אוהבת לראות שאני מנקה"  "אני  דוקא אוהב לראות אותך מנקה" אני  נשרפת, פני בוערות. אני מזייפת התמתחות "אני  זקנה מדי" "את לא, אינך   ניראת זקנה יש לך עור חלק".

אני משאירה מאחורי את מכנסי את תחתוני, משאירה את המלך שלי עם  עץ הקוקוס, העירום שלו מזדקר ומופתע. "תשתמשי בכפות פרושות" הוא אומר לי. רגע לפני  כשאני  רואה את פניו מעלי מאחורי, חולפת בי המחשבה אולי כדאי לעבור לפעמיים בשבוע.

      עאידה  נסראללה   "מסאז' -  סיפור נכתב בגוף ראשון. הכרתי מזה שנים מרצה באוניברסיטה. הוא אינו יפה במובן הקלאסי

לא  רנסנסי לפי מושגי  האמנות העכשוית. עיניו כחולות יש לו אף גדול, קרחת לא מסודרת וקול שלוקח אותך לפסגות. אז מה אני  רוצה מהמרצה הזה. אני  מאוהבת בו,אני לא מחזרת אחריו, מנסה  לא ללכת אחריו. אבל הוא מרגיש,יודע לטפל בנשים המרגישות כמוני. פעם  אחרי הרבה זמן הוא עומד מולי :"את ניראת מתוחה אעשה לך מסאז'" אבל אני   מסאז' מסוג אחר  חדר לראשי. הרגשתי את אצבעותיו נוגעות  ברפרוף חודרות לרוחי. הוא ירד בנשיקות קטנות לאורך גופי עד לכפות רגלי. כלום לא נשאר לי בראש כשהגוף מתחיל את המנגינה שלו. אני  מפנה את גופי ובקצה אצבעותי  ממשמשות את שערות החזה  אותו 

חזה שחלמתי עליו בלילות במשך שנים. מילה אחת משכה אותי למרחקים ורק משפט אחד מאיר את המסך בראש שלי "אעשה  לך מסאז' ".

 

     סביון ליברכט בסיפורה "סינית אני מדברת אליך" מזקקת  את כל המושגים: פנטזיה ארוטיקה ופורנוגרפיה לכדי סיפור זה:

 הבת של  מרילה מגיעה  למשרד תיווך של אליהו יצחקוב. "אני רוצה לראות את הדירה ברחוב המרד 34" יצחקוב חושב שהיא צוחקת עליו, גברת כזו מגונדרת ובעלת שיק מגיע  שאתווך  לה איזו וילה צפונית,אבל היא רוצה רק את הדירה ברחוב המרד.

המקום  כולו מוזנח,הדירהכ במצב  נוראי, אבל היא רצה לחדר השינה מסתכלת  ארוכות בתקרה, 2 כתמי רטיבות עדיין נמצאים שם. והיא נזכרת : "כשבקשתי  ליום הולדתי ה-15   מנורת לילה,  הורי הזיזו את  הארון שהיה צמוד לחדר השינה שלהם כדי להתקין את המנורה.  הרעשים העמומים שהיו   כל הזמן  בחדרי  פתאום  עכשיו הם נעשו ברורים. "אני  מוכרח מרילה" "אני לא יכולה  היום" "רק היום לא  אבקש יותר עד השבוע הבא, אני עצבני כבר שבוע" "אני עצבנית  אני לא יכולה לראות את הכתמים  על התקרה" "איזה כתמים, אין כאן שום כתמים"  "כנראה ששוב אני  מדברת סינית".

   והיא  הילדה  של אתמול ניצבת כאן בדירה  לא  מפסיקה  מלבחון את הכתמים בתקרה. והמתווך עומד ולא מאמין, הגברת  הנכבדה מתחילה להתפשט,זורקת את מעילה על הרצפה ונשכבת עירומה. הוא מתפשט לידה. היא במפתיע לא חשה שום זרות, עיניה עצומות,נעימות השתלטה עליה ונסחפה לתוך גופה וקול רפה צף בתוכה :"אמא אמא, זה לא היה יכול להיות נורא עד כדי כך עם האיש שאהב אותך באמת. אני כאן אמא עם איש  זר ומיקרי, איש ללא תואר מהדק את  ראשי בדיוק אל המקום שהיה מונח ראשך ואני תוהה, איך לא מסרת את  עצמך לנחמת הגוף, איך לא לימדת אותי על מתנת הפיוס הזו. היה עלי ללמוד לבדי. זוכרת את  קולך השחוק:סינית סינית אני  מדברת אליך. אל מה בכית כאן כל הלילות ההם  אשה מרה וזועפת תמיד".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר