מס' צפיות - 434
דירוג ממוצע -
"הנשמות המתות|"לא יצאו מספרו של ניקולאי גוגול,הם הנשמות של פגועי אונס
לאור שני תחקירים בערוץ 12 ו-13 בו זמנית, עוד זוית על האימה שלא נגמרת אונס של נשים וגברים
מאת: מובי דיק 15/01/23 (15:44)

   בערוץ 13  נכיר משפחה נורמטיבית, מאושרת מלח  הארץ, ואונס  בתוך המשפחה. הילה צור, כיום אשה נשואה בעלת משפחה משלה שבפנים גלויות     באומץ מסובה סביב שולחן עגול עם  בני משפחה מעלה סרטונים מהעבר, ובקול שקט כמעט אפטי היא מגוללת  מערכת יחסים  שחוותה במשך  15 שנים :קוראים לזה  גילוי עריות. הילה :" אבא  ניצול  שואה, טייס ואמא  היתה השמש שלנו. אני הצעירה ממשפחת גל, שאחי הבכור היה אונס אותי מגיל  4 פעמיים שלוש בלילה. הייתי כמו בובה מפשיט ומלביש אותי  ואני יכולתי רק לסגור חזק את   הרגליים . פחדתי לנשום,  פחדתי  שיהרוג אותי,. עד היום אני שומעת את   הנשימות שלו, מריחה את   הריח שלו. אף אחד לא ידע ולא שמע. כך  שזה נמשך עד גיל  18. אחרי שהצלתי להוציא את המילה "לא" הוא  הפסיק. כשספרתי   למשפחה חשבתי שהם יבינו  וירחיקו אותו מהבית, את הבן יקיר שהפך אף הוא לטייס ואחר כך לרופא, אבל הם רק חשבו על כבוד המשפחה ואני, היכן  הכבוד שלי "?

  יש לנו שתי תגובות  מכאן אפשר להבין איך הם באו "לעזרת" אחותם. 

  עמית אחיה של הילה "הכתבה לדעתי מעווותת  את  המציאות, בחרנו  שלא להגיב  על מנת לשמור על כבודה של הילה"

דר' עופר גל שהוא נושא הכתבה "מדובר בסכסוך משפחתי  בן  30 שנה, מניפולטיבי ושקרי. הכתבה יצאה לטלויזיה אחרי דרישות כספיות דרקוניות של מליוני שקלים שלא נענו ".

   כתבת תחקיר שניה היתה בערוץ 12 "המכללה". שם כל כך תמים שנמצא בדרום תל אביב, ומשמש מלכודת דבש לבנות צעירות שצעדיהן מתחיל במועדון הלילה "טאבו" שאותו מנהל ניסן גבני אף הוא בעל"המכללה". הבנות מוצאות שם  חלל נעים, קירות זכוכית מפרידות בין  השירותים לחדרים. הן נאלצות לתת את גופן ונשמתן לשטן ניסן וחבר מרעיו תמורת גג, מיטה ולפעמים אהבה.  שלום בוהארון וגיא שמואל מתחזקים  ושולטים אף הם   במקום  נוהים אחרי ניסן כשהם מחקים אותו  בלבוש, שיער  ארוך ואיפור כבד.

   ואם שכחנו את גואל רצון  שהקים ממלכת נשים    בארץ ודיוויד כורש   עם הכת המסוכנת שלו  בהר הכרמל בטקסס ארה"ב, הרי יש לנו כאן  אותה השיטה עטופה  בתורה שלמה  נובעת ממוח קודח שהסיסמא " בטוח,שפוי, בהסכמה" עוברת  לחזון 

מצופה בשלל  אימרות "כאן זה מקדש המיניות, חופשית ובריאה, מכילה את כבוד האדם באשר  הוא אדם, ללא  הבדלים או העדפה מינית. מאז שקיים המועדון שלנו הוא הפך להיות בית קבוע לרבבות נשים וגברים החוגגים את  מיניותם ואת  החופש לאהוב"  האמנם  חופש וכבוד האדם ?

   ואני   נזכרתי בשירו של ז'ורז' ברסנס "הגורילה" מתחילת המאה ה-20 שתורגם ע"י דן אלמגור  "דוקא ברגע  המתח פרץ השופט  בצווה בקול מפוחד  " א מ א  " ממש כמו האיש ששלח אותו הבוקר ישר לגרדום"..

אצלנו לא הורגים אנשים אבל אני בטוחה שניסן,שלום וגיא , "הגיבורים" היו  צווחים מפחד "אמא" לו היו מתיזים את ראשם.

   

.

   

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר