מס' צפיות - 326
דירוג ממוצע -
הסטנד-אפ של מרימל'ה וליאל'ה " דופקות הופעה"
יריב פריד ורועי הורביץ מעלים 2 גבירות זוכות פרס ישראל לתיאטרון על הבמה ליאה קניג ומרים זוהר.
מאת: מובי דיק 12/12/22 (16:55)

     חוש ההומור של הסופרית היהודיה וניו-יורקית, נורה  אפרון היה מורה הדרך של   הכותב יריב פריד שלא היה צריך להתאמץ למצוא את ההקשרים לשחקניות מרים זוהר וליא קניג שהיום הן מעלות  על הבמה  את  ההופעה הכי אישית שלהן. חברות של דור  שעברו את הגיל השלישי,  מחדשות  ומזככות את   החיבור  של  הומור, צחוק אירוני  עצמי, שמכיל בתוכו גם חוט של עצב וגעגועים לעבר.

   פנינה תיאטרלית  שפריד והורביץ  הפיקו  ויזמו כשחציו של המופע מוסרט בדירתה של   זוהר בימי הקורונה וחציו ממשיך בלייף על הבמה.

   כבר בתחילה בדף  פרסומת המופע  בשם "ליאה ומרים דופקות הופעה"  ראשי שתי כלות פרס ישראל   הודבקו  על  גופן של נערות קרקס. האחת על נדנדה והשניה בצילינדר ומקל הליכה בנוסח אל-לה מוריס שבלייה.

   "על מה לא שוחחנו אף פעם" שואלת ליאה את מרים "האם זה סקס, רכילות אולי שקספיר ?" אבל כשהן מעלות את נושא הבגדים, נו, זה כבר דבר אחר. מעתה ועד לסוף המופע הן מדברות על הכל,  איך הפיג'מה  הילדותית  של מרים   שהיתה  כולה  מצוירת בכבשים  שהיו מרדימים אותה כמו בובלה. "כשאמי נפטרה הלכתי ללוויה שלה  כשהפיג'מה היתה מתחת לבגדים השחורים  שלי. ואיך  המגבעת  של אביה  עזרה  לה להירדם לשפוך את רחשי הלב לפניה  ולעבור קשיים בדרכה.

   כשהן נזכרות בטקס  חלוקת פרסי ישראל לתיאטרון , מנסות להיזכר מה  כל אחת מהן  לבשה. מרים :"אני לבשתי חליפה ירקרקה ואת ליאה היית עם  שמלה  של  יורם מליץ ועליה פרפרים שחורים" אה נכון מאשרת  ליאה  "ובאמת גנבתי את  ההצגה שם". מה? מזדעקת מרים, "את גנבת ?  שטויות אני גנבתי". 

    וככה  הן משייטות להן   עד שמגיעות  לנושא  עקבים, תיקים וכמובן  כפכפי קרוקס.  הו, אז יש להן באמת מה לומר על גברים:

עד כאן, גבר  עם כרס ענקית מסתובב על חוף הים, בבגד ים מינימלי ומכפכפי  הקרוס מציצים צפרנים שחורות ....איכס

   וככה  מנהלות להן בין  שיחה הקופצת מנושא לנושא  ואיך  אמא היתה מזהירה שיש ללבוש  תחתונים נקיים כשיוצאים מהבית כי  מי יודע  ושלא נדע   אולי  יעברו איזה   תאונת דרכים חס ושלום.

   וכשפריד יושב ביניהן על הבמה זו מימין וזו משמאל ומנחה את   הדיאלוגים הוא לא שוכח  להתפאר מזו הצעירה  בת ה-90

וזו בת ה-93.

   ואני אומרת תשכחו מהגיל תזכרו    ותהנו רק מהיופי  הפנימי של  2 גבירות צחקניות, פטפטניות ומלאות הומור שיכול למלא  באנרגיות אנושית את כל הפלפונים של יושבי האולם וכאלה שכמובן עלו על גדותיהם והשמיעו צלצולם במהלך ההצגה.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר