מס' צפיות - 346
דירוג ממוצע -
פרופסור ודוקטור "מנתחים" את מושג הזמן ב...מוזיקה.
בעקבות התוכנית "זמנים לששון" של "קול המוזיקה" ששודרה בשנת 2022
מאת: מובי דיק 10/12/22 (18:12)

    בתקופת החגים  של ראשהשנה,כיפור וסוכות  אנחנו  מרגישים   איך הזמנים מתחדשים קדימה וזה הזמן לצאת למסע  בעקבות הזמן שהוא למעשה וירטואלי אינו ניתן למישוש ויחד עם זאת  הוא  מתקתק ללא הרף. שני מכרים   פרופסור   יואל גרינברג ודוקטור  רז בנימיני  המחלקים את אותו מקצוע יוצאים לדרך עם יצירות בהם ינסו  להעביר לאוזננו מילולית  למה התכוונו המלחינים מתקופות שונות  כשהיצירות  האלה  תארו  את הזמן לפי תפיסתם.

   יוזף היידן בסימפוניה שלו "השעון"  נתן לקהל השומעים רמז עבה   ע"י תקתוק השעון,תחושה מכנית של  זמן ופעימות הלב.

   אוליבייה מסיאן  ברביעיה שלו "אחרית הימים" המבוסס על מושגים נוצריים מטשטש את תחושת הזמן עם  פעימה איטית של  הכינור. פעימה קבועה ולא משתנה מדגישה את הזמן החולף וגורמת לנו להפסיק לחשוב  ולהכנס למעין מצב מדידטיבי.

     יצירתו  "תהילים" של סטיב רייך,מלחין  יהודי אמריקאי ,מביאה אותנו  לשירת  המוסף  בראש  השנה. רייך משתמש בשפה מינימליסטית מיכנית מניפולציה של הזמן. הפרק האחרון ביצירה מושר בעברית "הללויה לבית קודשו" כשהקולות נכנסים  ויוצאים כעין אריגת שתי וערב מוזיקלית.

    פרנסואה קופרן מתקופת הבארוק  בספר השישי שלו בפרק "המחסומים המסתוריים" הוא מציב תיאוריות משונות לגבי כוונתו, מחסומים בין צניעות, בין גברים  ונשים,  המשאירים מקום לדמיון ופרשנות  על תבניות  הבס החוזרות ומזמינות אותנו לשקוע ביופי ולמתוח  את המעגליות המוזיקליות  של מוות ולידה.

    ג'ון דאולנד - אנגלי זמר ונגן לאוטה בן המאה ה-16, מביא את  היופי הנשי  בשירו "הזמן  יעמוד מלכת" שמתואר בו יופי כזה שממריץ  את השומע לעצור   את הזמן  מלחלוף. 

   בטי  אוליברו מלחינה ישראלית , מבססת   בפרק  האדג'יו של כלי הקשת,  את  רביעית הדיסוננים של מוצרט, ויחד איתם  היא  מנהלת דו שיח עם מימד הזמן  אחורה  וקדימה.

     ז'אן פיליפ ראמו מתקופת הבארוק, מגיע לרשימה  עם  ה"גבות ו-6 דובלים"  שלו. כאן ישנה תחושה ליניארית ברורה של הזמן, אנרגיה שניבנת לאט לאט עד לשיא.

  י.ס. באך בונה מסע כשעה בצורת ווארציות  גולדברג בה הוא מפתח עד לנקודה חגיגית ובהתבוננות לאחור הוא חוזר לצורה המקורית הפשוטה.

     פרנץ שוברט  בפרק האדג'יו של חמישית המיתרים אנחנו עדים למניפולציה שמלחין גדול  כמוהו  עושה למימד הזמן. השקט של שוברט הוא שקט וולקני שחייב להתפרץ  וכך  אנו  חויים את הזכרון  שחולף דרך התפרצות אלימה   עד לשקט עכשוי. 

    אנטון  וברן אוסטרי, חבר בקבוצת המלחינים  המכונה "האסכולה הוינאית השניה" , מביא בפרק השלישי של רביעית כלי הקשת שלו תיאור  זמן דחוס  שגורמת  להשמיע אנחה אנושית שרומן  יכול  לחולל אותה.

   ז'וסקן דה פרה  מלחין  פלמי  מתקופת הרנסנס בקטע "ממעמקים  קריאתך אדוני" מבוסס על פרק תהילים ק"ל מגלם את שיא  המוזיקה של  זמנו כשהצלילים משייטים במרחב הזמנים  ומשדרים קריאת עזרה  תוך כדי מוזיקה מירקמית.

   ריכרד שטראוס בן זמננו  ב-4 השירים האחרונים שלו, השיר  "עם השקיעה"  במילותיו של  אייכנדורף, מביע  בצורה מוחשית  יחד עם גלגול הזמן אחורה    גם   את דמדומי  חייו הוא.

    פיט  סיגר זמר עם אמריקאי בן זמננו חותם  מחזור היצירות כאן  בשירו  הנסמך על שיר מ"מחזורי החיים"  היהודי, ....עת לנטוע ועת לעקור נטוע... וחוזר חלילה  :  turn, turn, turn

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר