כאשר חוללה רבקה רז על בימת אלהמברה ביפו לצלילי גברתי הנאווה, היו כל תלמידי בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי ברמת גן בגדר נוסחאות וירטואליות ועתידניות והוריהם היו במרבית המקרים, תלמידי גני ילדים. במופע המחודש "רבקה רז-מאז ולנצח" (2 ביוני) בבית צבי ברמת גן, כבר הפגינו השחקנים המוכשרים את כישורי המשחק, הזמרה והריקוד שלהם ועטפו את מי שהייתה מלכת המחזמר העברי, במפגן נוצץ ומהוקצע של מיטב הקטעים של המיוזיקלס הקלאסיים ושל המופעים שבהם השתתפה רז.

כ-44 שנים חלפו מאז דרך כוכבה של רז במחזמר שהפיק גיורא גודיק, שמאז הספיק להעלות צרור של מיוזיקלס, בטרם פשט את הרגל ונס על נפשו לחו"ל.

רבקה רז שהספיקה מאז להופיע במופעים מוזיקליים שונים, ובין היתר בגרסה המקורית של בוסתן ספרדי, שהתה לסירוגין בארה"ב ובישראל וייחלה ליום שבו שוב תוכל לחוש את הבמה, ספוגה בצלילי מחזות הזמר ומוסיקה שהיו נשמת חייה, משחר ילדותה כאשר אביה סירב לרעיונה המשונה, לדעתו, לשלוח אותה לשעורי בלט.

רז גדלה במשפחה ספרדית שורשית בירושלים ולמדה בכוחות עצמה ובהגנב, בלט , שעורי פתוח קול, אך לא למדה משחק. בצבא שירתה כקצינה (נדמה לי שבמתקן כליאה של חיילות) ומשם נשלפה לעולם השואו ביזנס. הופעתה המקצועית הראשונה הייתה עם שני גדולי התיאטרון שמעון ישראלי ושייקה אופיר המנוח בהצגה שין-שין ושם צפה בה אחד מעוזריו של גיורא גודיק שבחן אותה לתפקיד הראשי בגברתי הנאווה. הקהל אהב את רבקה רז והיא אפילו שבה לשחק בתפקיד זה בהפקה נוספת ב-1968. היא הופיעה במופעים שונים בארץ ובחו"ל, הוציאה תקליטים - ונשכחה.

השיבה מחדש, הביתה, לעולם מחזות הזמר היא מעין משב רוח נעים של נוסטלגיה וזיכרונות, אפילו אותן זיכרונות מהמיוזיקל קאטס שאותו היא מבצעת על במת תיאטרון רמת גן, מוקפת בסטודנטים הצעירים שמפיחים רוח חיים בכל הקטעים המרנינים והזכורים לותיקים שבינינו וגם לקהל הצעיר שמתרפק על האהבה לז'אנר הקסום הזה של מחזות זמר.

למרות אי אילו השנים הבלתי משמעותיות שחלפו מאז אותם ימים, מפגינה רבקה רז שליטה במכמני קולה ומדגימה כיצד לבצע שירים, ברגש ובאהבה, מבלי לנסוק לגבהים, כשלא צריך או כאשר אין אפשרות טכנית לכך. היא מלווה עצמה בגינונים מכובדים של משחק וקורטוב של מחול סמלי, מחליפה שמלות ותסרוקות ואפילו מקפצת בחינניות אל מעבר לקלעים, מוותרת לפעמים על עזרתה של סדרנית שתפקידה לוודא שלא תמעד חלילה בעלטה שבין הקטעים.

והקהל שהגיע להופעה בהחלט זכר ואהב אותה. רבים מהם, מה שאומרים, "מותיקי היישוב", חלקם הגיע באוטובוס מיוחד, ישר מדיור מוגן במרכז הארץ.

השחקנים הצעירים שליוו את המופע היו, רובם ככולם, שנתון ג' של בית צבי, המסיימים השנה את לימודיהם. במופע שבו צפיתי מילאו כל השחקנים את תפקידם בצורה מוצלחת ביותר, לא היו חריקות או שכיחת טקסטים, שלפעמים רווחים ושאותם חזיתי בעבר. הייתה אולי בעיה שולית בהתחלה של צפצופי סאונד וגם המתנה ממושכת מידי לפליי בק של הבלט מתוך קרוסל. אגב, את קטע המחול הזה הובילו שחר פרץ ואלינור פלקסמן (פליטת כוכב נולד בעברה) שהיא גם זמרת טובה. אם משווים את הקטע הזה לקטע המחול המקורי של דנה סטקוול וודים בונדר שהופיעו בווסט אנד לפני כעשר שנים, הרי שהצמד שלנו הפגין יכולת ריקוד אומנותי משובח.

התבלטו בין הזמרים ניר שיבר, אברי ארבל ועמרי גילאון הנעים, אניטל אלבחר עם קול אלט חם ומלטף, ניצן אשל, גיל לוי, אור אילן הייחודית (גם בריקוד וגם בקול) וקרן מור (ששינתה בבית הספר את שמה לקרן מרום, כדי שלא יחליפו בינה לבין השחקנית קרן מור) אגב, קרן היא זמרת ושחקנית שעוד נשמע ממנה. האמת שכל הקאסט היה נפלא ורק קשה לדעת מי הוא מי, גם כיון שלא עדכנו את התוכניה (שקל אחד).

אגב, לשוחרי מחזות הזמר של בית צבי, ניתן לרכוש באולם התיאטרון קלטות dvd ממבחר המופעים, כולל את הנוכחית, בעלות של 50 ₪. כמו רבים מהקהל, קניתי לאוסף האדיר שלי שלוש קלטות. התשלום הוא במזומן בלבד - ובלי קבלות...

המופע בוים בידי אילן שטורם, כוריאוגרפיה: אלדר גרויסמן, מיטל דמארי ועוז מורג, ניהול מוסיקלי אמיר לקנר, מלווה עם 3 נגנים.