מס' צפיות - 32
דירוג ממוצע -
אתה ההלך הפוסע למערת הפעמון קח אתך לדרך את הדמיון שלך.
"ליבה" וידאו ארט של להקת המחול "ורטיגו" מוצג במערת הפעמון.
מאת: מובי דיק 20/06/22 (00:00)

  עם רדת החשכה צועדות דמויות בשבילים המגיחים מבטן האדמה לעבר מערת הפעמון הממוקמת בגן הלאומי בית גוברין-מרשה.

     סלע הקירטון הרך בו חצבו תושבי המקום  הקדומים ,   זהו אתר   מערות טבעיות   שנוצר למיגוון רחב של  שמושים החל מגידול יונים,איחסון מגורים ועד לקבורה,אתר המייצג פלא אדריכלי  ואחת המערות והגדולה ביניהן היא :מערת הפעמון. כולו משטח ענק המתפרש לחללים צדדיים בלתי סימטרים שאיזמלי החציבה האלכסוניים השאירו את חוותמם על הקירות הלבנים.

    מוסיקה שקטה עוטפת את ליבת הקרקעית מלווה את ההולך ומשאירה  אותו לדמיין שהינו אורפאוס היורד לשאול בעקבות אהובתו.  מיתוס אורפאוס ואורדיקה  מסופר עוד  מימי ורגיליוס  ואובידיוס, משך   את תשומת ליבם של פסלים כרודן  ואנטוני קנובר.  ציירים כפרדיקו צ'רוולי ומלחינים כטלמן,גלוק,מונטוורדי,אופנבך אימצו את הנושא לאופרות שלהם.

    כאן במערת הפעמון הדממה וריתמוס המוסיקה משתלבים  עם משק כנפי היונים שאיכלסו פעם את כוכי הקולומבריום. כל אלה הכשירו  את הרקע לאירוע חד פעמי , תערוכת וידאו ארט בשם  "ליבה"  בעוד להקת המחול "ורטיגו "מחוללת את הפלא

הויזואלי.

    במשך שנים שימשה המערה תפאורה להצגות וקונצרטים, הפעם קירות הפעמון הם  נותני הטון כשההקרנות  הוידאו עוברות בלופ  מתאימות עצמן לצורה,לזויות ולגודל הקירות.

     עבודתה של הכוריאוגרפית נעה ורטהיים,הוידאו ארט של  אלעד  דבי, העורך גל קציר ואוצרת  התערוכה דורית טלפז  עומדות

בקנה  מידה של    גדולי הבמאים כז'אן בטיסט לולי מ-1661 ועד סרגי דייגילב ופינה באוש.

  "הולדת הפניקס"  עבודה של נעה ורטהיים מתגלה כעוף החול, נעלמת בסוף   הקטע עד לבריאתה מחדש. "ימה" מבוצעת ע"י הרקדנית תמר ברלב,תחילתה בבד טול לבן המכוסה בחלקי  גבס מרוח הנושר כנשל עם כל תנועה מביע כמיהה ופחד מחופש.

הרקדנים היוצרים טלי  ורטהיים וחי כהן, מביאים את "כח האיזון"  באינטרמצו אינטימי משנת 2005 ומשתמשים  בשפת הקונטאקט במגע ואילתור.   את   "לילא" מעלים גברים ורקדנית בכחול סובבים,נפרדים ונפגשים ומזכירים את "פולחן האביב" של סטרוינסקי. השם "לילא" לקוח מסנסקריט ופרושו "משחק קוסמי" שהוצג  בבכורה  בפסטיבל  נאפולי באמפיתאטרון  בפומפאי, איטליה. "סלווה"  נסוב על סיפור חפצים משפחתי בו נעה ורטהיים ורינה ורטהיים-קורן תופרים מחול מטאפורי לארגון חלקים שעברו פירוק בתוך תהליכי האבל על סלווה אמם. הריקוד על רקע כחול מתכתב עם  פתח האור החצוב מעל.

    כשאתה פוסע  עלה וירוד, משתקפים אליך חלקי הקרנה מכוכים שונים כמו מחרוזת שהתפזרה.

    כשהקהל   וביניהם  ילדים  התפזר בשבילים  היורדים כלפי היציאה,  המתח של השקט האצור התפוגג  עם ליקוק הארטיקים והקרחונים.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר