הנשיא קצב כתב את ספר זכרונותיו, ואחיו של הנשיא, ליאור קצב, פרסם תמונה בה הוא נראה מעניק את הספר לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק ולאשתו, השופטת אלישבע ברק, כששלושתם מחייכים למצלמה.

התמונה הזאת היכתה גלים, ורבים היו ממש המומים מכך שאהרן ברק מאמץ בכזה חום את ספרו של קצב.

אבל לתמונה הזאת, שלא צולמה באקראי, יכול להיות רק הסבר אחד:

ברק מבין טוב מאוד שקצב הורשע במעשה אונס שלא היה ולא נברא.

ובשביל להבין שקצב הורשע במעשה אונס שלא היה ולא נברא, די לקרוא שלושה משפטים מהחלטתו של שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, לדחות את בקשתו של קצב למשפט חוזר, ושלושה משפטים מפסק הדין בערעורו של קצב, שכתבה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, מרים נאור.

קודם כל הקישורים:

החלטתו של הנדל:

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%2F13%2F690%2F068%2Fz03&fileName=13068690_z03.txt&type=4&fbclid=IwAR3yzqnbGLWBq7OqcBUvPJ2RkVLp2sL86rQG3VNY0D0Kal-VsL2Txr0PNpQ

פסק הדין של נאור:

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/11/720/033/c34&fileName=11033720_c34.txt&type=4

ועתה לציטוטים:

1. תשע שורות לפני סוף עמוד 2 להחלטתו של הנדל:

המתלוננת תיארה כי האונס בוצע "אחרי צהריים" או "בשעות הערב המוקדמות", בתום "אירוע של העדה הפרסית" שהתקיים בפארק "באזור תל אביב".

2. בשורה השישית של סעיף 66 בפסק הדין של  נאור:

בהודעתה מיום 14.6.2007, קשרה א' לראשונה בין מה שהיא כינתה "אירוע הפרסים" שחל ביום 19.4.1998 לאונס בלשכה בתל אביב.

3. בשורה הראשונה של סעיף 66 בפסק הדין של נאור:

טענת האליבי משמעותה היא כי בעת אירוע האונס הנטען היה המערער בקרית מלאכי או למצער בדרך לשם.

4. תשע שורות לפני סוף סעיף 230 בפסק הדין של נאור:

אין לומר כי מול עדותה של א' שזכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי עומדת טענת אליבי או טענת אי היתכנות איתנה המכרסמת בעדותה של א' והופכת אותה לבלתי אפשרית.

אז עד עכשיו הכל ברור:

א' העידה שקצב אנס אותה אחרי ארוע של יוצאי פרס שהתקיים ביום 19.4.1998, קצב העלה טענת אליבי לפיה אחרי הארוע הוא נסע הישר לביתו שבקרית מלאכי, טענתו זו נדחתה, ולכן הוא הורשע באונס שבוצע ביום הזה.

5. בשורה הארבע עשרה של עמוד 7 להחלטתו של הנדל:

הגרעין הקשה של עדותה אשר מהווה את ליבת העבירה נותר איתן ויציב: במהלך חודש אפריל 1998 בעל המבקש בלשכתו את המתלוננת בניגוד לרצונה.

על מה הוא מדבר, על מה?

הרי במו עינינו ראינו שהיא דיברה על הארוע של יוצאי פרס שהתקים ביום 19.4.1998, ולא בשום "מהלך חודש אפריל 1998".

6. ארבע שורות לפני סוף עמוד 10 להחלטתו של הנדל:

הרשעה זו ... מותירה אפשרות לכך שמעשה האונס בוצע בשעה או ביום אחר במהלך חודש אפריל.

על מה הוא מדבר, על מה?

הרי במו עינינו ראינו שקצב הורשע באונס שבוצע ביום 19.4.1998, ולא בשום "יום אחר במהלך חודש אפריל".

ברור כשמש שהנדל פשוט הפליג למרחבי דמיונו גם כשכתב שהיא העידה על אונס שבוצע "במהלך חודש אפריל", וגם כשכתב שההרשעה הותירה אפשרות לכך שהאונס בוצע "ביום אחר במהלך חודש אפריל".

כל אחד יכול להבין מדוע הפליג כך הנדל למרחבי דמיונו, במקום להענות לבקשה למשפט חוזר, שבה נכתב שמרים נאור יצרה "מציאות חלופית יש מאין" כשהרשיעה את קצב בכך שאנס את א' ביום 19.4.1998, בשעה שהראיות הוכיחו שהוא בכלל לא היה קרוב אליה ביום הזה.

למען הסר ספק: הבקשה הזאת למשפט חוזר, שבה נכתב שמרים נאור יצרה "מציאות חלופית יש מאין" כדי להצדיק את הרשעתו של קצב באונס שלא היה ולא נברא, לא הוגשה על ידי אחד ממקורביו של הנשיא קצב, אלא על ידי יהושע רזניק, שהיה המשנה לפרקליט המדינה.

אין חולק על העובדה שלאהרן ברק יש מוח רב כוח. אבל לא צריך מוח רב כוח כדי להבין מקריאת החלטתו של הנדל שקצב הורשע באונס שלא היה ולא נברא. מספיק לקרא בעיון את 12 העמודים של ההחלטה הזאת.

כנראה שאהרן ברק קרא.