מס' צפיות - 331
דירוג ממוצע -
האם זה יד הגורל, מקריות, או שמא אצבע אלוהים ? מקרים שקרו לפול אוסטר הסופר
פכים קטנים אמיתיים שמאוגדים ב"מחברת האדומה" של פול אוסטר.
מאת: מובי דיק 27/12/21 (17:12)

   "הרומן הראשון שכתבתי נולד בגלל טעות במספר הטלפון שקבלתי באחד  הימים , הפונה   בקש לדבר עם פינקרטון ".כך כותב אוסטר     סופר פורה וזו רק אחת מהפעמים שהמקריות הגיעה לפתחו מבלי שהזמין  אותה. סופר טוב לא יחמיץ הזדמנויות  כאלה שקרו לו או  למי שסיפרו לו.

   בהמשך לאותה תקרית ממשיך אוסטר  את המקריות וחושב מה היה  קורה אם הוא היה מתחזה לאותו פינקרטון,בלש מסוכנות

הבילוש שאוזכר   באותה  הזדמנות  של טעות.  אז החלו הגלגלים  להסתובב  בראשו של אוסטר ולאט לאט  נפתח לפניו עולם אפשרויות.   "כך  בעצם התחלתי  לכתוב את ספרי הראשון "עיר הזכוכית", אותה טעות טלפונית  במספר הפכה לאירוע מכריע

בספרי ". אדם בשם  קווין מקבל שיחת טלפון מאדם שרוצה  לדבר עם פול אוסטר הבלש הפרטי וכפי שאני עשיתי  קווין מנתק אבל   שוב הטלפון מצלצל, אבל הפעם הוא  זורם עם הפונה  ואומר: כן, אני פול אוסטר.  נאמן לדחף הראשוני  הדרך היחידה  היתה להיצמד למהלך הדברים שאם כן  אין טעם  בכתיבת הספר,עירוב עצמי במהלך הסיפור או  מישהו  שנושא את שמי, מה שאומר  שיש לכתוב על בלשים  שאינם בלשים,על התחזות וחידות ללא פיתרון "..

  " את הספר הזה סיימתי  לפני כעשר שנים אבל נוכחתי לדעת שספרים אינם   מסתיימים לעולם וספרים יכולים להמשיך להיכתב בלי כותב. כי יום אחד  בדירתי בברוקלין, צלצל הטלפון  באותה דירה שהיתה לי בשנת 1980,עם מספר טלפון שונה  ממה שהיה לי. מעבר לקו  שואל  המטלפון אם הוא יכול לדבר עם  מר קווין. לא זיהיתי את קולו,חשבתי שמישהו מנסה למתוח אותי.האיש

היה רציני,הוא חייב לדבר עם קווין. פתאם נבהלתי לא הצלחתי להוציא הגה. אני  מצטער יש לך טעות במספר, האלמוני ניתק "

   עוד  דוגמא על מקרה  שההגיון לא יכול לתפוס. לאוסטר היו  4 פנצ'רים (תקרים)  בכל שנות הנהיגה  שלו. אלא  שארבעתם  קרו   לאורך   שנים מספר   וזה  כשחברו נמצא לידו.. "ג. חבר מהקולג'  נסע איתי במכונית העתיקה של  משפחתנו. נסענו   באזור קוויבק, 2 תקרים היו לנו  אחת אחר השניה . אחרי   4 שנים שוב הגיע אותו ג. לבקר בביתי והפעם   נסענו   לבלות יום  באקס-אן-פרובנס. שוב התפנצ'רו.  לאחר כמה שנים  בזמן  בעת הדעיכה  של נשואי, ביקורו  של ג. הפעם היה בניו יורק.

שנינו    התחלנו לנסוע לחנות לקנות מצרכים   לארוחת ערב. בעודני מסובב את המכונית בדרך עפר,שמענו   את השריקה של האויר  הנפלט מהצמיג. צחקנו, אבל האמת    שחברותי עם אותו ג. לא  נמשכה. אינני אומר  שהתקרים   אשמים בהתרחקות זו אבל בדרך פתלתלה הם סימלו את אופן  התנהלות העינינים בינינו מאז ומעולם, אולי סימן לקללה בלתי נתפסת".

   חבר סיפר לאוסטר על מקרה  בלתי נתפס שקרה לו. הוא חיפש  ולא הצליח בשום מקום לאתר ספר שהיה   לדעתו יצירת מופת. בדרכו לתחנת גרנד  סנטרל עלה  במדרגות ואשה צעירה  עמדה ליד   מעקה השיש ולפניה  אותו ספר מבוקש. בהיותו המום מצירוף  המקרה פנה אליה "בטח לא תאמיני  אבל את הספר הזה אני  מחפש בכל מקום" עונה הבחורה "בדיוק  סיימתי  לקרוא אותו"

"היכן אפשר להשיג עוד עותק" האשה אומרת  לו "קח אותו,הוא  היה שלי אבל עכשיו   באתי לתת אותו לך".

  חברה גרמניה  מספרת לאוסטר  על נסיבות מוזרות שקדמו  ללידת שתי  בנותיה. הריונה הראשון התאחר  בכמה שבועות

מהמועד הצפוי. היא התישבה  על הספה בסלון, הדליקה את הטלויזיה  וראתה את  הסרט "סיפורה של נזירה"  בכיכובה של אודרי הופבורן. באמצע החלו הצירים ולא נודע לה מה היה בסופו של הסרט. כעבור  3 שנים בהיותה  בהריונה השני, שוב הקרינו את אותו הסרט, היא פתחה את הטלויזיה בדיוק באותה נקודה  שעזבה  אז לפני   3 שנים. הפעם הצליחה לראות את סופו ולאחר ירידת המים נסעה  לבית החולים.

   ואיך אתם הייתם מסבירים את האנקדוטות  שכותב עליהם אוסטר, ואת המקרים  שגם לכם קורים מדי פעם. האם זה יהיה  

יד המקרה, מזל, או אולי אצבע אלוהים ?

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר