בימים האחרונים אני מרגיש שאני חי בשלטון מונרכי שבו הממשלה מורידה הנחיה וצריך לבצע אותה לטוב ולרע.

ומי שלא מבצע את ההנחיה נחשב לבוגד.

בישראל אין באמת הפרדת רישויות ועושה רושם שהרשות המבצעת (קרי: הממשלה) לוקחת סמכויות מהרשות המחוקקת (קרי: הכנסת).

משבר הקורונה העצים את הבעיה הזאת.

בתקופה שבה הייתה ממשלת מעבר ניהלו את הגל הראשון ראש הממשלה נתניהו ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימנטוב.

והציבור גילה סבלנות ואורך-רוח.

את הגל השני מנהלות במקביל קבינט הקורונה המורכב מראש הממשלה ומספר שרים ,וועדת הקורונה בכנסת.

הפעם הציבור מגלה פחות סבלנות היות ורובו נמצא במצב כלכלי קשה ואין ודאות לגבי סיום המשבר.

בשני צידי המתרס נמצאים שתי ראשי ועדות מהקואליציה : ח"כ יעקב אשר וח"כ יפעת שאשא ביטון אשר בחרו לטפל במצב בצורה שונה.

                     דרכי הטיפול של שני ראשי הועדות

יו"ר ועדת החוקה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) התנגד להעאלת הקנס על עטיית מסכות במרחב הציבורי מ-200 ש"ח ל-500 ש"ח, והוא החליט לעכב את ההחלטה עד כמה שניתן.

במצב כזה התערב ראש הממשלה נתניהו ,אשר ויתר על התנגדותו והקנס הועלאה לאחר שהושגה פשרה בחסות חברת-הכנסת קארין אלהרר לפיה יחוייבו השוטרים להסביר לאזרחים על חשיבות עטיית מסיכה במרחב הציבורי ,ורק לאחר מכן להשית את הקנס.

יו"ר ועדת הקורונה ח"כ יפעת שאשא ביטון עשתה מה שועדה אמורה לעשות בימים כתיקונם: בקשה ממשרד הבריאות נתונים על שיעורי ההדבקה בחדרי הכושר, ובבריכות הציבוריות, שמעה מומחים בנושא ,נתנה לחברי הועדה להשמיע את דעתם, וקבלה החלטה לפתוח את המוסדות הללו.

אין לי ספק בכך שח"כ שאשא ביטון הולכת לעבור ימים לא קלים אשר ככול הנראה יוביל לכך שהיא תעזוב את הליכוד לטובת בית פוליטי אחר, אך אם מסתכלים במבט רחב יותר ניתן לראות שח"כ שאשא ביטון (גם אם התברר בסוף שהיא טעתה בעצם קבלת ההחלטה) הצילה את כבוד הכנסת שעושה רושם שהפכה להיות "חותמת גומי" של הממשלה.

הגיע הזמן שמשרד הבריאות לא יזרוק ססמאות ויתחיל לתת נתונים בדברי שיעורי הדבקה במקומות מסויימים כך שהציבור יוכל יותר להזהר ולא להסתמך על נתונים מרחבי העולם.