מס' צפיות - 351
דירוג ממוצע -
"שירת הבירבור" של מירי רגב
ותודה לקורונה שהראתה לנו איך אפשר לחגוג ערב עצמאות בלי בירבורים וביזבוזים
מאת: מובי דיק 29/04/20 (11:42)

   זה  היה  באמת  ערב חג עצמאות בהר הרצל, מיוחד ואחר, בלי טקס  החלפת הדגלים, בלי נאומים ובעיקר בלי קהל.

   הטקס שהוקלט מראש עם   טכניקות מיוחדות, לא הפריע ולא פגם ולמרות זאת המעמד הזה  הפעם היה שונה.

    לדעתי  הוא התחלק לשניים : פתיח שהכיל את החיילים המכוסים במסכות, את  הדברים  של יו"ר הכנסת החדש,בני גנץ ואת המנחים שהיו ממלכתיים :אסתר רדה בשמלה  ארוכה מחמיאה וגיא זוארץ בשחור, וכמובן   מדליקי המשואות. החלק השני היה אמור להיות בידורי. ועל כך  בהמשך.

   הנושא :חיבורים בחברה הישראלית" . ואכן מדליקי המשואה הביאו איתם את החיבורים הכמעט בלתי  הגיוניים , חיבורים  המגיעים   ממקומות שלא חשבנו עליהם ובעיקר  ממה שנובע מעידן  קורונה שכמוהה לא חווינו מעולם.

  

מתנדבים    בהם   בת  ה-92 ריינה  אביטבול, הנערה יסמין מתנדבת ממד"א  והפרופ' גליה רהב מתל השומר.

ליד כל משיא אבוקה היו  מספר  קטן של משפחתו, דמעו יחד אתו  ועם דמעותיו של עידן רייכל.

   עד כאן הטקס היה ממלכתי  שיכול היה  להעיד כיצד אפשרי במינימום הוצאות  לקבל   את התוצאה  המירבית.

   אלא  שבחלק האמנותי , יצאו  ממארגנת  הטקס מירי רגב..שרת התרבות, השדים הוולגריים : הזמרים והרקדנים הפכו 

להיות דמויות מקפצות  בין גלי עיצובי  הפירוטכניקה  שלא נחה לרגע, פתאום הכל הפך להיות בייבר גרוטסקי, שכל התותחים

הכבדים של   האורות  המרצדים  מהאוריווזיון   שלפני שנתיים הכפיל את עצמו. נועה  קירל  והלהקה שלה, פיזזו על "הם היו

האוהבים הצעירים", ולהקה אחרת זעקה "אין יותר מועדונים". אבל המועדון היה כאן על הר הרצל.

  אבל לא אלמן ישראל, מסתבר שיש דרכים משמחות גם בעידן קורונה,   לעשות מלימון לימונדה,  תוכניות  עם טעם טוב ואף זולות. אני התמקדתי בערוץ 13, אמנם רכש את   אייל   גולן ועומר אדם  הזמרים הכי  יקרנים בשטח המופעים, שעלותם  תכוסה  אולי במשך שנים, אבל הם עשו  עבודה טובה. בחיפה  הוצגו מספר במות קטנות מוארות בצהוב ואדום כשהנושא "מאירים את המדינה" עליהם  שלטה במיני  קצר מכל קצר, לירון ויצמן , כשמאחוריה היתה קבוצת  חיילי "סטיל " שנהנו  לראות את  רגליה שאין להן סוף.. בתוכנית  נסרין ועומר אדם, "שלישית מה קשור" בתוספת מרינה מקסמיליאן,  וביצוע  חדש וקיצבי של

זוכה  האוריווזיון "הבא ניבי או בה". המצלמות עשו זום  בערים שונות וחגגו ביחד עם   שוכני המרפסות שרקדו,והניפו במרץ דגלונים. זו השמחה האמיתית העממית. בכמה ערים  קטנות יותר הסתפקו  בפטנט נהדר : משאיות  עם  רמקולים המשמיעים   שירים   עליזים   קופצניים  עם  זרקורים  כחולים ולבנים  המאירים את כל   הסביבה ב-360 מעלות, שעברו  כמה  פעמים בשכונות  השונות.

   יש לקוות שהשנה הזו לימדה מארגנים ומעצבים  של טקסים ציבוריים  להשתמש  במושג צניעות  לגבי משתתפי הטקסים ולראות שיש טעם  בחומרים   פשוטים   וראו  שאפילו  הזיקוקים  היו מיותרים, אלמנטים  לא יקרים  אבל בהחלט ראויים.

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
ערב עצמאות
david 25.05.20 (08:05)
2.
תודה לקורא
מובי דיק 26.05.20 (07:17)