מס' צפיות - 373
דירוג ממוצע -
אולי הוא היה איירון-מן,אולי רץ המרתון, זהו החייל סקופילד מהסרט 1917
על הסרט זוכה פרס גלובוס הזהב
מאת: מובי דיק 07/01/20 (12:50)

   כל התכונות האלה ועוד הלביש הבמאי סם  מנדס   בסרטו "1917" על חייל אנגלי  צעיר   שביום אביבי של אפריל 1917, הציל 1600 לוחמים בצפון  צרפת במבצע "אלבריך" במלחמת  העולם הראשונה.

   הסרט מבוסס על זכרונות סבו של  מנדס שלחם  במלחמת  העולם הראשונה. קשה לעכל שכל זה עובר על סקופיל חייל צעיר נאיבי  שנשלח עם חברו בלייק למסור מכתב הכתוב בכתב יד מאת  גנרל למפקד   גדוד  בגיזרה אחרת.

   סימני הדרך  שניתנו להם כאילו היו פשוטים:  אתם תקחו אזימוט למערב, תעברו דרך פירצה בגדר התייל עליה שוכבת גופה, אחר כך תגיעו לכמה מבנים עזובים  ומסביב  תתקלו בערמות גופות, תמשיכו במהירות לפני החשכה  כי במכתב  הזה  ישנה אזהרה  לא לשלוח להתקפה  את  1600 הלוחמים כי הגרמנים  טומנים להם  פח.

   השניים יוצאים לדרך,בלייק  נחוש במיוחד להזדרז  ולהגיע למקום כי אחיו  הקצין מוצב בדיוק באותו הגדוד. קרב אוירי בין שני אוירונים בריטיים לאוירון  גרמני, גורם שהטייס הגרמני פצוע,אבל מספיק לדקור  עד מוות את  בלייק. סקופילד מוריד מאצבעותיו

של חברו את הטבעות, בולע את   רגשותיו וממשיך בדרכו.

    מעתה  כל העולם  למעשה מתנכל לו, צלפים,רדיפה אחריו רגלי, הליכה על  גשר מפוצץ, ובלי ברירה  הוא קופץ לנהר  סוחף

וקושי מגיע לגדה, ללא כובע פלדה,ללא רובה, ורק  בכיסו הפנימי  ישנו המכתב וגם  כמה תמונות של משפחתו. בדרכו   עובר

בעיר המופצצת .  הוא מבין שעוד מעט הוא יגיע למחוז חפצו.  המפקד של הגזרה לא מאמין בתחילה לדבריו, לבסוף  מועברת הפקודה מאחד לאחד,,לעצור את  גל המיתקפה.  כשהוא מחפש עתה את   אחיו של בלייק, עושה דרכו דרך   כל  תעלות החפורות, מניח בידו של  הקצין את הטבעות.. סקופילד  צועד  אט  אט לעבר עץ בודד  לנוח בצילו ולהסתכל  בצילומי המשפחה.

סוף..

הסרט  שנעשה "בשוט אחד" בלי  שום   הוראות "קאט" מניב כשעתיים  כמעט ללא מלל סרט מלחמתי  ללא אקשן מלחמתי.

השקט  למול האפקטים  המלחמתיים של התקופה, תעלות מדופנות ומפותלות ללא סוף,גדרות התייל והחצובות,גופות

פזורות, עכברושים, חיילים הנשענים   איש איש לעצמו  על דפנות התעלות, במעילי גשם פשוטים וכובעי פלדה,  כל זה  עושה הצלם  רוג'ר דיקינס  להחיות במעט את  האוירה  הקודרת  שהיתה במלחמה שאינה מוכרת לנו, מלחמת העולם השניה.

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר