הסופר ששם ללעג ושחט את "הפרה הקדושה" המכונה דת.
אנחנו מכירים את טווין בעיקר מספריו: "הקלברי פין" תום סוייר" "בן המלך והעני" וכן תיאור מסעותיו בארץ ישראל "מסע תענוגות לארץ הקודש". אולם בין שפע ספריו מסתתר ספרון קטן שמידת הכפירה שלו עולה על הציניות וההומור שבו.
מי שמכונה מרק טווין,הוא למעשה האמריקאי סמואל לנגהורן קלמנס, ששם העט הספרותי שלו נובע מהיותו בעבר ספן על
ספינת נהר במיססיפי, שמו מגיע מתחום הימאות,שבזמן שהיו מורידים חבל אנך לעומק היו צועקים :סמן אחד, סמן שניים וכו'.
הספר מתחיל מתיאור אלוהים המנצח על בריאת העולם כשההתפרצויות והמפצים וכדור אש,כולם מוצגים און ליין בפני המלאכים
גבריאל ,מיכאל והשטן. הם כמובן לא מבינים מאום,אבל השטן מבהיר להם מה רואות עיניהם. וכשהבורא מצביע על החיות שהוא יוצר זה כבר נשגב מבינתם. כשהשטן רואה שכל חיה הורגת את השניה בשרשרת החיים, מסביר להם אלוהים "זהו למעשה ניסוי במוסר ובהתנהגות". האין זה רצח אכזרי" שואל השטן. "זה חוק הטבע וזה חוק האלוהים ואף אחד מהם לא ייענש".כך עונה האלוהים. והשטן ממשיך " כולם חפים מפשע ?"
אז מצביע האלוהים גם על יצירתו האחרת, "האדם" שהוא מופת לדעתו.
"ומה תעשה איתו" השטן שואל "אני יוצק בהם תכונות מוסריות שפזרתי בהדרגה . אומץ,אכזריות,בוגדנות, נדיבות, בכל אדם יהיו כל אלה והם יהוו את אישיותו".
החיות והאדם נמוגים לעבר כדור הארץ. "מה זה כדור הארץ" שואלים המלאכים. אלוהים :"האדם והחיות הם ניסוי והזמן
ילמד אותנו אם היתה שווה הטירחה".
השטן מחליט לרדת לכדור הארץ ולדווח משם לחבריו וכך עשה ב-11 מכתבים.
"בני האדם מטורפים,החיות והטבע, האדם קורא לעצמו היצירה האצילית ביותר. הוא מתפלל לאל וחושב שהלה מקשיב לו.
התפילה מלאת דברי חנופה.הוא מתפלל לעזרה ולחסד למרות שמעולם לא נענתה שום תפילה שלו".
בכל מכתב מגלה השטן פן אחר מהעולם על פני כדור הארץ. מאז אדם וחווה וגירושם מגן עדן"האדם מדמיין גן עדן אבל בלי
התענוג הנשגב מכולם,המגע המיני. בגן עדן יש שעשועים שכאשר האדם בהיותו על פני האדמה לא סבל, אבל הוא משוכנע שהוא יאוהב אותם כשיגיע לגן עדן." לדוגמא : אנשים רבים מתפללים אבל לא כולם, הם עושים קיצורים בתפילות, אלה שהולכים לכנסיה לא באמת רוצים ללכת, הם בקושי יושבים שם שעה וחצי אבל הם חושבים שבגן עדן הם יהיו מאושרים לשבת בכנסיה ללא קץ . כל הלבנים שונאים את האנשים הצבעוניים. אבל הם אומרים כשנהיה בגן עדן נעשה את הכל ונאהב את כולם. יחסי מין שהם תכונה נעלה ,אבל בשעשועי גן עדן הם לא קיימים. במקום זה כולם מתפללים ,שרים ומנגנים,כל היום ובכל יום".
יש מכתב מפורט ביותר על נח והמבול..איגך נבנתה התיבה בצורה שלומיאלית, איך לא כל החיות נכללו ברשימת ההצלה
מכיוון שנח לא הכיר את כל המינים. המים שהיו צריכים לכסות את כל העולם, הספיקו רק להגיע לכמה קצוות וכך התיבה נתקעה
במים בוציים. איך מפלצות דהרו לכיוון התיבה כדי להנצל ולא הספיקו, למרות תפילותיהם כולם טבעו. אלוהים צפה ביצורי
בריאתו,תינוקות פוערים פה וזועקים ללא מילים לעזרה,אבל הוא לא הושיע. כולם טבעו".
במכתב אחר מדובר על מחלות שונות,כשהזבוב הינו כוכב עליון במכתבים 6 ו-7. "הבורא אחראי על כל המחלות והכאבים ולמרות זאת קוראים לו"אבינו שבשמיים,האל הכל יכול".
הגיהנום הינו פרק מאוד חשוב בהתפתחות הניסוי והתהיה של הבורא :"מכיוון שהחיים מורכבים מכמה אלמנטים כגון צער,מרירות,מכאובים יחד עם התלהבות ואושר, מי שבאמת בא לשחרר את האדם מיסוריו , מוצא מפלט בחיקו המבורך הוא המוות. אבל אלוהים לא נח ולא שקט הוא ממציא את הגיהנום."
כך אחד לאחד סוקר טווין את מהות החיים, את סבלם בעיקר, ומעלה בספרו טענות שלא נכתבו או נשמעו כמותן. הוא מזים כל חלקה טובה בדתות ובעיקר מנפץ את דמותו של האל הנערץ על האנושות,מי שנקרא" אלוהי החסד והרחמים."
ב-1909,שנה לפני מותו כותב טווין את האני המאמין שלו, או נכון יותר את הלא מאמין. יורשיו מנעו עד שנת 1962 לפרסם את "מכתבים מכדור הארץ". עכשיו נשאר לנו רק לדמיין להיכן הוא הגיע בסוף מסעו, לגיהנום או לגן עדן,או אולי פתחו בעבורו סקציה נפרדת לאיש מיוחד.