מס' צפיות - 1441
דירוג ממוצע -
מופע פרוע לחמישה שחקנים שמתרחש באחורי הקלעים
תיאטרון "קליפה" תיאטרון פרנג' מעלה את "פרדייז"
מאת: מובי דיק 27/08/18 (19:18)

    המשתתפים : אלוהים - דמיטרי טולפנוב

                     אדם : רפאל הוגאס

                     חווה : עידית הרמן

                     הנחש: עמית בר-עם

                     פועל במה ואחר כך נחש :עודד  צדוק

 על במה חשוכה קטנת מימדים עובר לנגד עינינו כשעה מופע חכם,מצחיק עם  ויברציות ואנרגיות בלתי נידלות.

   חברי קבוצת "קליפה"חברו למאשה נמירובסקי שבנתה את המסגרת הדרמטורגית וכל אחד מהם תרם מכשרונו בעשיה:

תלבושות, תפאורה וסאונד. כך נולד "פרדייז" סיפור פשוט לכאורה.

   הכל מתרחש מאחורי הקלעים של במה שאותה איננו רואים.:החלפת תלבושות,ארגזים,קולבים,חוטי חשמל ומעל לכל המולה,בליל דיבורים וצעקות בעיקר  ברוסית.  אלוהים   שראשו יוצא מתוך עיגול שמסביבו ענן ענק, מזכיר  לנו את אותו אלמנט שהיה בסטודיו של צלמוניות העבר. שערותיו וזקנו העשויים מקלקר  מתבדרים הצידה כמו שהרוח עשתה בהם שמות. הוא 

מניע את עצמו ואת המתקן בו הוא נמצא בעזרת גלגל אופניים  גדול. ראעשונה יוצאות החיות לבמה בזו אחר זו כשהן מוחזקות 

מתחת לזרוע אנשי הצוות: קרוקודיל,זברה,נמר וחסידה עשויים מיגזרות  דיקט שטוחים.

   הרושם הראשוני מותיר בך הרגשה שאתה נמצא במאה ה-18-17 חוזה באחת מאופרות בפריז של מלחיני התקופה:ז'אן

פיליפ ראמו  וז'אן  בטיסט לולי, אלא שכאן ברקע המוסיקה של אז התחלפה ב"תמונות  בתערוכה" של מוסורגסקי, "שחרזדה"

של רימסקי קורסקוב וגם קצת מ"מחול המוות" של סן סנס.

   הדמויות האחרות הם" אדם, טיפוס דנדי מאוהב בעצמו ועל ראשו כאין תרבוש כחול עשוי קל קר,מנציח עצמו בראי ועסוק

בין לבין בחיפוש אחר עלה תאנה שיתאים לטייץ' המהודק  בצבע  עור. חווה שהיתה עסוקה בשיחות טלפון לגיוס ושידול 

מבקרים להצגה, מקבלת רגליים  קרות כשמגיע  תורה להכנס לבגד הצפוף בצבע עורה. הנחש כולו רועד,טיפוס הפוך לטבע

הנחשי שהוא צריך לייצג, מנסה לחקות אחר ההוראות הבמאי שהוא במקרה גם האלוהים במחזה, כל רגע פנוי  הוא צמוד לאמו דרך הפלפון הקטן שבידו.

   פועל הבמה לוטש עיניו לעבר הנחש ומחכה לשעת כושר לנטרל אותו ולגנוב את תפקיד הנחש בעל  הזנב הקשקשי והכסוף.

   הכל מתנהל  לנגד עינינו, כשהדמויות  מאחורי הקלעים הופכות לטיפוסים שהן מייצגים, אדם וחווה מתנדנדים בפוזות שונות

 כשהם ביחד צמודים על הנדנדה המרחפת הלוך ושוב בין הבמה למאחורי הקלעים. אולם ברגע שהנחש החלופי נכנס לתפקידו,הוא מתפתל סביב חןוה ואז  נשמעים  הגניחות וצעקות התאווה של שניהם  בעוד התפוח הנגוס מתגלגל לו לפינה.

     אין לשכוח את גזיר הדיקט של "עץ הדעת"על צמרתו הרחבה כשפיסת הבד החומה היא הגזע שלו מסתירה איש צוות

הרואה דרך  2 חורי עיניו  את המתרחש. כן זכור לטוב המלאך המבשר עם החרב המתהפכת המציבעה לכיוון היציאה מגן העדן.

    זהו למעשה מופע המשלב פנטומימה וכושר לא  מבוטל של גמישות הגוף . לסיפור המעשה חסר רק האלמנט

הקדום בהצגות  עידן הבארוק "דאוס אקס מכינה" ועל כך יש "להאשים" את  פרשת גן העדן בתנ"ך, פרק ג' בספר "בראשית".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר