אז נכון שבעשורים האחרונים הורגלנו למצעד ראשי ממשלה שהופך אותנו אולי רק שניים לאיטלקים, מבין מדינות המערב. אנחנו בניגוד אליהם, אצלנו עדין מנסים לעצב את מדינתנו ואת גבולותיה, אנחנו גם בניגוד אליהם די ממהרים להחזרת שטחים שנכבשו במלחמה שנכפתה עליהם, (חבל דרום טירול שנכבש ע"י איטליה במלחמתה מול אוסטריה), ונשאר בחזקתה עד עצם היום הזה, מה שלא מפריע לקשרי הידידות והשלום בינהן היום.

כאשר לוקחים את ראשי הממשלה האחרונים שהיו לנו מאז 1992, נגלית לעיננו תמונה די עגומה, כמעט כל ראשי הממשלה מאז, בשלב זה או אחר במהלך כהונתם או שויתרו על שטחים או הביעו נכונות למהלך שכזה.

*יצחק רבין ז"ל שהלך למהלך אוסלו בו יצאנו למעשה מערי הגדה ועזה, וזרענו את זרעי המדינה שבדרך שבסופו של דבר תקום , הקים מנגנוני בטחון ואף הביע נכונות לירידה מלאה מרמת הגולן ורק בזכות מטרים ספורים בצפון הכנרת זה לא התבצע (מה שהסורים מצרים עליו עד היום).

*שמעון פרס שחתם על הסכם חברון (שהתבצע בימיו של נתניהו) והיה שותף מלא לדרכו של רבין ויש האומרים שלמעשה היה זה שדחף את כל מהלך אוסלו.

*בנימין נתניהו שבניגוד לסיסמאות רק קיים הבטחתו טרם הבחירות ואכן יצא מחברון, ניהל מגעים עם סוריה בעזרתו של רון לאודר וע"פ רמיזות היה מוכן לויתורים עמוקים ברמה.

*אהוד ברק שיצא מרצועת הבטחון בדרום לבנון וקיים את הבטחתו לבוחר, רק חבל על הדרך והצורה מה שזרע את זרעי מלחמת לבנון השנייה, הסכים לויתורים מפליגים בגדה ובפעם הראשונה הביע בפומבי הסכמה לויתור על ירושלים והגמיש את עמדת ישראל בענין הפזורה והפליטים, הסכים לירידה מלאה מרמת הגולן ואף ניהל מו"מ ישיר מול שר החוץ הסורי רק אלילת המזל מנעה את חתימת ההסכם ההוא.

*אריאל שרון יצא מרצועת עזה בניגוד מוחלט לרצון בוחריו (נכשל במשאל המתפקדים), פינה את גוש קטיף וישובי הרצועה במהלך חד צדדי שאת פירותיו משלמים היום תושבי שדרות וחבל עזה,ויתר על ציר פילדלפי מה שגרם להכנסת אמל"ח לרצועה באין מפריע והיה מוכן לויתורים כואבים לדבריו תמורת שלום, כנראה דרכו היחידה להכנס לספרי ההיסטוריה ולהשאיר חותם חיובי ולמחוק את רישומיו ממלחמת לבנון הראשונה.

*אהוד אולמרט שגם הוא כנראה עובד על הסכם חשאי עם הפלשתינאים ע"פ הצהרות אבו מאזן מהיום, ומביע נכונות לירידה מרמת הגולן תמורת שלום עוד לפני שהתחיל במו"מ בכלל. אז אולי מה שרואים משם לא רואים מכאן, (בטוח) אבל אותי מענין מה גורם לכל אותם ראשי ממשלה למהר לחתום על ויתורים ולמעשה לנהל מכירת חיסול של שטחי מולדת, בצורה כ"כ נמהרת ולצערי מתגלית לא פעם אף כבכייה לדורות ותשלום עם ריבית שנים מאוחר יותר.

סוריה כבר מזמן הודיעה ואף מודיעה היום שאין ברצונה ביחסי נורמליזציה מלאים עם ישראל ושכל רצונה הוא החזרת שיטחי רמת הגולן חזרה לרשותה (עוד לא סלחו למצרים על ענין סיני והסכם השלום), מה שלא מונע ממנהיגנו להכריז קבל עם ועולם על ויתורים עוד בטרם נפתח מו"מ.(על מה יש לנהל מו"מ בשלב כזה?) ע"פ ההיסטוריה שלנו בשני העשורים האחרונים והויתורים מצידנו, ובעיקר המחיר היקר ששילמנו בעבור כל אותם ויתורים והתמורה המזערית לה זכינו אני תוהה מה זה כל החיפזון הזה?

ומי שחושב שבזה יסתיימו הדרישות טועה ומטעה. יש ללבנון חשבון איתנו על חוות שבעא והיום כבר מוזכרים 11 מהנקודות (11 ישובים בעיקר קיבוצים ומושבים בצפון שהוקמו על חורבות כפרים ערבים לטענתם). בקרב הפלשתינאים יש כבר קולות שמעתה צריך להתחיל לדון על תוכנית החלוקה מ47 אחרי שהם כבר הבינו שבתודעה הישראלית קווי 67 הם מוסכמים מספיק לראות את טוואי גדר ההפרדה ע"מ להבין. במצרים גוברים הקולות ומוציאים מפות מימי התורכים על השבתה של אום ראשרש הלוא היא אילת שלנו חזרה למצרים, כנראה סיני כולה לא מספיקה.

בסוריה רוצים לקבל חזרה שליטה על מחצית מימי הכנרת על אף שלכאורה בינתיים מסתפקים על נסיגה מהגולן והחרמון. ערביי ישראל בגבולותינו המצומקים דורשים אוטונומיה תרבותית תחילה בגליל ובנגב, מה יהיה בסופה אתם כבר משערים. אז אנחנו אוטוטו חוגגים את שנת ה60 למדינה, ע"פ דעתי התנהלותנו כאן מעמידה בספק את האפשרות שנזכה לחגוג כאן את יובל ה70,80,90 בתור מדינה יהודית וחופשית. אני כבר רואה את חורבן בית שלישי, והלוואי ואתבדה.

תמונה: Bertilvidet