אילו ברלין אחרי מלחמת העולם השניה היתה ניבנת ומשוקמת בתדמיתה הקודמת של האדריכל קרל פרידריך שינקל ,מי שהיה גדול האדריכלים בברלין במאה ה-19,שהציף את מרבית הבנינים הציבוריים בסגנון יווני רומי, לא היתה העיר הזו אחרת
משאר ערי הבירה האירופאיות. בנינים מאוחדים במראיתם הכללית, אותם פסלים וצריחי קתדרלות.
היום,אחרי איחודן של שתי הגרמניות שונו פני הבירה והן משמשות כר נרחב לפנטזיות האין סופיות של אדריכלים מכל קצווי תבל.
כשאנו על כיפת הרייטסטאג-הפרלמנט הגרמני מעיפים סביב מבט על גגות העיר ,נוכל להבין שאין היא ניו יורק עם גורדי השחקים שלה או רומא השמרנית, כאן מולכת הא-סימטריות מחומרים הכי עכשויים: ברזל,טיטניום וזכוכית. החשיבה והתפיסה שגג אינו חייב להיות שטוח או משמש כן לפסלים הסוגרים את המבנה, אלא עוד מימד הנתון לשגעונות ולצבעוניות הכי מטורפות שנובעות מראשם של אדריכלים.
כיפת הזכוכית המתנוססת מעל הרייכסטאג ששופץ ב=1991 ע"י נורמן פוסטר אדריכל בריטי היא , הדבר הכי נוגד את הפאסדה הקלאסית. בתוכה מין משפך גדול שכולו מראות הגולש הישר לתוך אולם הישיבות.
גג אחר המושך תשומת לב הוא גג שריון הקשקשים שנבלע לתוך מבנה הבנק DZ בכיכר פריז על השדרה אונדר דה לינדן,חזיתו תמימה ואינה מסגירה את ה"מפלצת" שפלשה לתוך ה"פורום" הבנקי, פרי יצירתו של פרנק גרי.
גם מבנים קלאסיים לא מתביישים לאחסן בתוכם או לידם צורות נוגדות הן בתפיסה והן במראה. המוזיאון ההיסטורי שבבנינו
שכנה בעבר הנשקייה המלכותית, נחנך ב-2004 אגף חדש כעין שבלול מזכוכית בעיצובו המקורי של האדריכל הסיני-אמריקאי, ליאו מינג פרי, מי שבנה את פירמידת הזכוכית בחצר הלובר הפריזאי. ואילו המוזיאון הטכנולוגי בחר להעמיד דגם אוירון על גגו .
אי אפשר להתעלם ממרכז "סוני" אשר בכיכר פוטסטאמר, מתחם זכוכיתי בעל 10 קומות המקיפים בריכה כשהמכסה העוטף אותם הוא יצירתו של האדריכל הלמוט יאן משיקגו, שבחר בקיפולי ברזל לבן כעין מפרשים היוצרים את הגג המזכיר בצורתו את ההר פוג'י ביפן.
היום מתחרים בוני פני העיר מי "ישבור" יותר את רחובותיה של העיר. הריבוע והמלבן פג תוקפם ואילו המשונן והמחורץ
מולך בכיפה.החל מהמוזיאון היהודי של דניאל ליבסקינד שהמבט אל גג המבנה מזכיר את צורת מגן הדוד.כן גם
קומפלקס התזמורת הפילהרמונית הברלינאית הניכרת בצבעה הצהוב המנוקד, מתפתלת ועוקפת, או המוזיאון לכלים אינסטרומנטלים אשר בשדרות בן גוריון וכלה בטיובות הצנוריות השקופות של תחנת הרכבת DB הבינלאומית.
ברלין אכן היא מעין ספר דוגמאות של בניה מודרנית פורצת גבולות של עשיה אדריכלית מלאת הפתעות.