האופרה השנייה שראיתי בלה- סקאלה היתה "לה-בוהם" מאת פוצ'יני.

את האופרה הפופלרית הזו בפרמיירה עונתית ביצעו:

המנצח: אוולינו פידו

הבמאי:פרנקו זפירלי

מעצב התלבושות: פיירו טוזי

הזמרים המשתתפים היו:

Rodolfo=Fabio Sartori-tenor

Mimi=Sonia Yoncheva -Sopran

Musetta=Federica Lombardi- Mezzo soprano

ואחרים

הפעם לא היה בכלל ספק מדוע לא נותר כרטיס אחד לרפואה בקופות:

זו הקומבינציה של פוצ'יני "לה-בוהם" ופרנקו זפירלי הבמאי המדהים יליד  פירנצה 1923.

היפנים המתוסכלים הסתובבו בין ה"בַּגַריני" - הספסרים הידועים בכל העולם , ולא הצליחו למצוא כרטיס לרפואה..

כל שנותר להם היה להצטלם ליד לוח המודעות הגדול בחזית האופרה המודיע על הצגת הערב ופרוט המשתתפים....

את הבמוי לאופרה זו של זפירלי , ראינו גם בישראל ,לראשונה ב 1997 ולאחר מכן ב 2009,  אבל מה שנקרא "יחי ההבדל הקטן" - כי הבמה של הסקאלה גדולה פי שניים או יותר מהבמה באופרה הישראלית החדשה, ולכן ההקף של המשתתפים היה גדול בהרבה, כולל חמש מאות ניצבים, עגלות, קרונות, חמור, סוס , ליצנים על רגליים ארוכות כאורך הגלות, וקומה שנייה מעל לכל הטרארם עם ילדים וחיילים....איזו צבעוניות חוגגת .....

המנצח אוולינו פידו, יליד טורינו, ידוע כפרשן מעולה לאופרות איטלקיות

( כגון: בליני, דוניצטי ופוצ'יני) וצרפתיות.

הוא ניהל את התזמורת , המקהלות והזמרים ביד בוטחת.

אבל משהו במיוחד במערכה הראשונה מאד הציק לי:

הטנור פביו סרטורי, בעל קול לא רע בכלל ועם נסיון עשיר על במות האופרה, לא נראה טוב , במיוחד כאן בעליית הגג הצנועה כאשר עליו להתמודד סולו או מול הסופרן הבולגריה סוניה יונצ'בה הנהדרת.

אומרים כי היום הזמרות באופרה צריכות להיות לפחות אסטתיות

 ולא רק בעלות קול ומשחק. אבל אפילו פברוטי בתקופה "הגדולה" שלו - נראה הרבה יותר סימפטי , ואינני מדבר כבר על קולו המדהים של פברוטי, אני מדבר פשוט מאד על הופעה פיזית ....לצערי סרטורי פשוט "כבר היה יותר מדי" ודי לחכימא ברמיזא....

אינני בטוח שזפירלי היה מרשה לו להופיע כרודולפו באופרה זו...

פדריקה לומברדי גנבה את ההצגה כמוזטה והקהל הרב החזיר לה אהבה בזרי פרחים שהושלכו לעברה כאשר יצאה לקידות מבעד המסך הגדול.

סך הכל - חוויה שאין להחמיץ- עם ובלי סרטורי....

ci vediamo !!

מתי זיתי-אלבוים