במשך הסרט הארוך מהרגיל חשבתי לעצמי,האם זהו הסרט שכל כך   דובר בו, שקיבל  פרס  האקדמיה האירופית לקולנוע

והיה מועמד  לסרט הזר הטוב  במסגרת האוסקר. יש מי שמכנים אותו קומדיה אבל אפשר  בהחלט לסווג אותו תחת הכותרות: לא ברור,הזוי ומוזר.

    אב שמקור פרנסתו לימוד פסנתר "מפוטר" ע"י תלמידו האחרון שהחליט לנגן צ'לו.   וינפריד זה שמו של האב, מגיע

במפתיע לבתו הנמצאת בבוקרסט  לרגל עיסוקה כאשת קריירה,   טיפוס קר כמו שגרמניות יכולות להיות.

    האב חובב  תחפושות  וטיפשיות ,מפתיע  את אינס.בתו, כשהוא  עם  שיניים תותבות ופאה שחורה,   ולמרות  שהוא נראה 

טיפוס די מפחיד הוא שובה לב   חבריה לעבודה המרימים גבה  אבל משתפים איתו  פעולה    כמי  שמציג עצמו  טוני הרדמן, יחצן וקואוצר.

    בלי משים הוא מערער את   בטחונה של  אינס,  מה שמקרין עליה  הן   באקט מוזר בשעת יחסיה האינטימיים עם 

בן זוגה עד לכדי שהיא לא נותנת להכנס לביתה ביום הולדתה את  האורחים    אם  לא  יתפשטו מבגדיהם.

    סצנה מפתיעה ומעוררת פלצות כשהאבא מגיע    מוסתר  בתוך דמות שעירה  גבוהה ,אינס רצה אחריו כשהוא עוזב 

ומתנפלת לתוך זרועותיו  כשהיא כולה טובעת בתוך יער השיער.

   האם כאן   יתחברו זה לזו, האם ישנו דרכם, התשובה כמובן ניתנת לכל אחד מהצופים. אני יצאתי בהרגשת מסטיק מתמשך

ללא  טעם, הייתי מעדיפה  איזה קוקית מזל שתפרש לי למה התכוונה המשוררת מארן אדה.