בין בתי הקפה ,בתי המלאכה ובנינים מגרדי שחקים,מציגות מרי ודפנה  ברלפיין,אמא ובת,תערוכה משותפת בגלרית "ארטימיסיה" המתפארת בכותרת  משנה "גלרית אמנות לנשים".

   שם התערוכה "כאור בשולי הענן" שורה משירה של לאה גולדברג "האמנם". הגלריה כבונבונירה קטנה, אינטימית,מלאה מכל טוב בעבודות אמניות מקוריות הן בנושאים והן  בחומרים יוצאי הדופן, כך שעבודותיהן של מרי ודפנה  משתלבות יפה במרחב.

    מרי האמא עובדת בקרמיקה ,מציגה עבודות מלאות הומור ודמיון, חלקן  עוסקות בראשים מפוסלים המחברות אליהן חומרים

שונים. לדוגמא ראש אישה אפריקאית שבשערה  קלועים יונים  לבנות,אולי  חלום מודחק להיות בעלת צבע אחר. בחלק האחר

מלאכים ארציים,בעלי גוף נשי,עין גדולה במקום ראש וכנפים מרופדות בנוצות או  נושאי מסגרות ריקות  אוריריות.

   דפנה הבת מתרפקת בבדי השמן על המרחבים  ונוף ילדותה,קיבוץ ניצנים, על בתיה הצנועים,הברושים והעננים. היא חולמת,

משמרת  את העבר ומנגד  בבדים מיניאטורים מגייסת את צבעי הדיו להפשטת הנוף החלומי.

     שתי אמניות לא מתכתבות ולא פולשות אחת לרעותה ויחד עם זאת מבטאות את עולמן הפנימי.