אפשר לומר על הסרט "רואה החשבון" שהוא סרט דמיוני בו התסריט של ביל דובוק מלביש על  דמות אנושית,הוא  בן אפלק,תכונות ביוניות כמעט בלתי נתפסות.

    מי שהיה ילד אוטיסטי עם תסמיני התנהגויות חזרתיות,לא מילוליות וכן אספרגר,גדל עם אח והורים.למזלו או לא,אביו קצין גבוה בצבא החליט "ללמד" את שני בניו את כל  המקצועות  הגובלות בשימוש  בנשק והן בכל  תרגילי הגוף,להפכם למעשה למכונת מלחמה משומנת.

    התסריט  לוקח אותנו  הלוך ושוב בזמן ולמעשה אין אנו יודעים איך קרה שהילד הפך להיות לגבר שכל מעשיו והתנהגותו נובעים

מאותה תכונה   מולדת שלו להתמקד בנושאים מסוימים. וכך הפך להיות רואה חשבון שכל  חייו עוברים דרך  מספרים,חשבונות ,

בנקים  ומניות. בהיותו חם מזג  ובלי  קירבה לאנשים,מתרחק מכל מגע אישי,הוא מגיע לבית הכלא שם הוא  לומד בעל פה מפי האיש שהיה אמון על ניהול  ספרי  החשבונות של  המאפיה, את כל הטריקים והאפשרויות להעביר כספים מחשבון  לחשבון 

ולרמות את שלטונות המס ההמריקאי.

    הסרט אינו זורם   בכיוון אחד,מפעם לפעם הוא זורק אותנו לעבר,או  לפעולה  של איש אחד עם נשק כנגד חבורה של  פושעים ורוצחים המסכה שלו נסדקת כשהוא פוגש אישה-נערה ,אנה קנדריק, שגם היא כמוהו  מגיעה לחברת  ענק כדי לברר היכן   ועל ידי מי נעלמו מליונים מהחשבונות שלהם.  לראות את בן אפלק מתחיל במלאכת  החיפוש,זו  סצינה נפלאה בפני עצמה.

כיצד ספרי החשבונות של  15 שנה אחורה מתורגמים באלפי  טורי מספרים הנכתבים על כל שמשות וקירות החדר.

אלא שבאופן פתאומי עם "התאבדותו" שלא מרצון של אחד השותפים  מוחקים את פרי  עבודתו..ולכן מי שסובל מתסמונת

חזרתית לא יכול להשלים  עם העצירה הזו. הוא יוצא  למלאכת ההריגה שהפעם היא נובעת  מדאגתו לאותה נערה שחוללה שינוי אצלו. כמובן שאת העוקץ  שאנו  מקבלים בסופו של הסרט  לא נשלוף כאן.

      רק כדי לראות את החיוך הקטן שעולה בפניו של אפלק כשהוא דוהר במכוניתו עם הקראוון  לעבר  האופק,   רק למענו

כדאי היה לחזות ב"רואה החשבון" סרט עם מתח עצום בנוי היטב  ומספק את אוהבי סוגת סרטי הפעולה ומדעי החיים.