ואני אומרת, סרט המתרפק על זמנים אחרים, מעין "בוסתן ספרדי" של יצחק נבון, זמנים  בהם דתיים לא  היו  פאנטים, חיים של שותפות בין שכנים ונשים שלומדות שהכוח הנשי יכול לשבור גם  הלכה תורתית.

    זהו סרט עכשוי, יגידו סרט בורקס, יש שיאמרו טפשי  ולא מציאותי, אבל בימים של שריפות בלתי נגמרות, באולם שהיה מלא מפה לפה, השתחררו  צחוקים, ליחששו פזמונים של בית אבא וכשהמסך השחיר בדרך החוצה רקדו במעברים  כמה מהצופים.

     הכל זרם, הליהוק המצוין של כל אחד ואחת כשעליהם מנצחת בגדול אוולין הגואל עם אורנה בנאי המשחקת טיפוס המנוגד לה.

הצילומים מרהיבים של זיו ברקוביץ, ובעיקר השחקן הראשי כאן  היה ההומור הבלתי נדלה של מילים ומושגים הלקוחים מעבר ההולך ודועך, כל אלה בהחלט היו אתנחתא קרירה  לימים קשים  ובוערים שמסביבנו.