עוד סרט  המביא    לעולם  החילוני  שמץ מהווי  המגזר הדתי, הפעם  על  רווקות דתיות המנסות  להתחתן.

הבימאית  רמה בורשטין בנתה  את  התסריט וגם ביימה את הסרט.

    על רווקה "זקנה" בשנות ה-שלושים המוקדמות, שכל חלומה  להתחתן אבל, לא  "סתם" אלא  לאהוב ולהרגיש  אהובה.

היא  מתדפקת על  דלתות שדכניות, עולה לרגל לקברי צדיקים, וכלום. בדייטים שהיא   נפגשת עם  בחורים מסולסלי פיאות, היא מפגינה דעות עצמאיות, ובשיער  האדמוני ובתלתליה היא בהחלט  נוגדת את הטיפוס הכנוע  של  בנות המשתדכות.

מאחר   ושום גבר  לא נמצא נמצא  בהישג ידה, היא מחליטה  לקבוע תאריך  בו היא  תגיעה בשמלה לבנה, לאולם חתונות

כשהכל ערוך ..ורק חתן איננו.

הימים נוקפים ואין חתן  באופק, והיא כמו מהופנטת ומסוממת צועדת  ועוברת  בין שורות המוזמנים לקראת  כסא הכלה,

סצינה חזקה  המזכירה משום מה  את "הדיבוק". השחקנית  נועה קולר  שכל  הסרט מונח על כתפיה, מבצעת  את התפקיד

באובססיביות  נוגעת ללב.

    סוף טוב הכל טוב, החתן   הינו הבן של השדכנית, והוא  כמובן , איך לא, עמוס תמם.

עצה:  לבנות הדתיות המחפשות עד כלות חתנים, אל תנסו  לעשות את מה שרמה בורשטיין הציעה  לנועה  קולר.