מס' צפיות - 7067
דירוג ממוצע -
גלגוליה של הרשעת קצב בשלוש הערכאות
המאמר מציג חמישה נימוקים שונים זה מזה שהוצגו בשלוש הערכאות שהרשיעו את קצב באונס של א' ממשרד התירות. המאמר מוכיח שכל ארבעת הנימוקים הראשונים מצויים בסתירה לאמת העובדתית, ואילו הנימוק החמישי, שלפיו גם אם הנאנסת לכאורה בדתה את כל סיפור האונס, מתחילתו ועד סופו, עדיין יש הצדקה להרשעה, הינו חסר היגיון לחלוטין.
מאת: אהוד פרלסמן 03/10/16 (18:49)

הנשיא משה קצב הורשע בחיבוקן של שתים מעובדות בית הנשיא, ובשני מעשי אונס שבוצעו (לכאורה ולכאורה) באישה אחת, א' ממשרד התירות. המאמר מתיחס להרשעה באונס הראשון, זה שבוצע לכאורה בבית הטכסטיל, ויש להדגיש שההרשעה, בשלוש הערכאות, התבססה אך ורק על עדותה של א' ממשרד התירות, ושהנימוק היחידי שנתנו השופטים להרשעה הוא שהם מאמינים לה.

ככה זה במשפטי עברות מין: ניתן להרשיע אך ורק על סמך האמון שניתן בעדותה של המתלוננת, מבלי שיוצגו כל ראיות נוספות.

א' העידה שבסיומו של ארוע של יוצאי פרס שהתקים בפארק באזור תל אביב ביקש ממנה קצב לבוא איתו למשרדם שבבית הטכסטיל בתל אביב כי "הוא שכח שמה משהו", שהיא נעתרה לבקשתו ונסעה איתו במכוניתו לבית הטכסטיל, ושאחרי שנכנסו למשרד הוא אנס אותה.

אין חולק על כך שהארוע שעליו היא העידה התקים בפארק הלאומי ברמת גן ביום 19.4.98. במשפט הוכח שקצב יצא מהפארק בשעה 17:00, שהוא ניהל שיחות מהטלפון הקבוע(!) במכוניתו החל בשעה 17:43, וביניהן שיחות לפלאפון של א' בשעות 17:58 ו-18:09.

ברור שלא ייתכן שב-43 דקות הספיק קצב להגיע מהפארק לבית הטכסטיל, לאנוס את א' ולחזור למכוניתו. ברור גם שבשעות 17:58 ו-18:09 הם לא היו ביחד, לא בבית הטכסטיל, ולא במכונית.

מכאן נובעת המסקנה הברורה שא' העידה עדות שקר, והעלילה על קצב עלילת אונס.

רק בישראל יכולה להיות מערכת תביעה שתבקש מבית משפט להרשיע את נשיא המדינה באונס כאשר אלה הן העובדות, ורק בישראל יכולים להיות שופטים שמרשיעים את נשיא המדינה באונס כשזאת האמת הגלויה לעיניהם.

ונתחיל עם בית המשפט המחוזי, שהרשיע את קצב בהסתמך על ההנחה(!) שהוא יצא מהפארק רק אחרי שיחת הטלפון השניה, שהתקימה כאמור בשעה 18:09.

השופטים כתבו שאמנם הונח בפני בית המשפט מסמך שנכתב על ידי מאבטחיו של קצב מהשב"כ ולפיו קצב יצא מהפארק בשעה 17:00, אך קבעו שבשעה זו רק נסתימה אבטחתו של קצב, ושסביר להניח שהוא נשאר במגרש החניה עוד למעלה משעה אחרי שנפרד ממאבטחיו.

והשופטים לא הזכירו שהם שמעו במו אוזניהם את עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שהעיד כי קצב חנה בשטח מגודר שנמצא כחמישים מטר מבמת האמפיתאטרון שבפארק הלאומי ברמת גן, שעליה ישב קצב במהלך הארוע, ושהמסמך שבו נכתב שקצב יצא בשעה 17:00 נכתב על ידי מאבטחים שראו את קצב יוצא ממגרש חניה זה בשעה 17:00.

כן! המאבטחים ראו(!) את קצב יוצא בשעה 17:00.

הקורא הנבוך, שהורגל משחר נעוריו להאמין שהשופטים בישראל פוסקים על פי האמת והצדק, ודאי מתקשה להאמין שאכן, שופטים בישראל שמעו במו אוזניהם שהמאבטחים ראו את קצב יוצא ממגרש החניה, ובכל זאת כתבו שהוא נשאר בו.

אבל כך היה. ועל השאלה הזועקת לשמיים "למה?!" יכולים לתת תשובה רק השופטים שכך כתבו, ושעל סמך קביעתם שהוא נשאר במגרש החניה במשך למעלה משעה, הם שלחו את נשיא המדינה לשבע שנים בכלא.

יש להזכיר שהמשפט התנהל בדלתיים סגורות, ושלכן איש חוץ מהנוכחים באולם לא היה מודע לעובדה שראש היחידה לאבטחת אישים העיד במשפט, וכמובן שאיש חוץ מהנוכחים באולם לא היה מודע לעובדה שהמאבטחים ראו את קצב יוצא בשעה 17:00.

ברור כשמש שלו התנהל המשפט בדלתיים פתוחות, היה הציבור הישראלי כולו מודע לתוכן הראיות שהוצגו במהלך המשפט, והיה מבין היטב שא' בדתה מדמיונה את כל הסיפור.

ברור גם שבמקרה זה, עוד במהלך המשפט היתה מתעוררת סערה ציבורית עזה, שבמרכזה הדרישה להדיח את אנשי הפרקליטות שהעז להגיש כתב אישום על סמך עדות שקר.

וברור גם שבמקרה זה, אף אחד מהשופטים לא היה מעז לכתוב שסביר להניח שקצב יצא מהפארק אחרי השעה 18:09, כי כל אחד מהם היה יודע שאם יכתוב זאת, יעמוד מולו כל הציבור ויזעק: "אבל הוא יצא בשעה חמש!!!"

ולכן ברור כשמש שלו התנהל משפטו של קצב בדלתיים פתוחות, הוא היה מזוכה פה אחד על ידי שלושת השופטים.

ולו התנהל המשפט בדלתיים פתוחות, בהחלט יתכן שעוד במהלכו היתה מודיעה הפרקליטות שהיא נסוגה בה מכתב האישום.

אבל כאמור, המשפט התנהל בדלתיים סגורות, וקצב הורשע על סמך הקביעה, שהתחפשה להנחה, שהוא יצא מהפארק אחרי השעה 18:09.

יש להדגיש את המילים "הקביעה שהתחפשה להנחה". כי ברור שאם הוא יצא מהפארק לפני(!) השעה 18:09, א' לא היתה איתו, והוא לא אנס אותה, והכל שקר וכזב!

וברור גם שהוא אכן יצא בשעה 17:00, ושהכל שקר וכזב!

על קביעתם זו של שופטי המחוזי הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ונשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, שכתבה את פסק הדין בערעור, הציגה שלושה מהלכי ארועים חלופיים המאפשרים לדבריה את הצדקת הרשעתו של קצב:

1. בהנחה(!) שקצב יצא מהפארק אחרי השעה 18:09, הוא יכול היה לאנוס את א' בשעות שלאחר מכן.

הנשיאה נאור לא הציגה כל בסיס להנחה שקצב יצא מהפארק אחרי השעה 18:09, ויחד עם זאת כתבה שבהחלט ייתכן שקצב יצא ממגרש החניה, ומיד עצר ויצא ממכוניתו כדי ללחוץ את ידיהם של החוגגים בארוע עד השעה 17:43, שבה החל לדבר בטלפון ממכוניתו.

וכמו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כך גם בפסק הדין של הנשיאה נאור אין כל זכר לעיקרי עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שתאר את מבצע האבטחה שהתנהל סביב הארוע בפארק שבו השתתפו גם הנשיא ויצמן וראש הממשלה נתניהו, ושפרוטוקול עדותו מוכיח שפשוט לא ייתכן שקצב ניהל מסע לחיצות ידיים בן 43 דקות, כשמכוניתו חונה בשביל בתוך הפארק ליד המאבטחים, מבלי שאף אחד מהמאבטחים הפזורים בשטח יבחין בו.

להלן קישור לפרוטוקול עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שבעמוד 9 שלו נרשם שנתניהו יצא מהפארק בשעה 16:45, ואילו ויצמן וקצב יצאו ביחד מהפארק בשעה 17:00, ובעמודים 14-10 שלו מתואר מבצע האבטחה שנוהל בפארק, ושבסיומו היו כל(!) המאבטחים שותפים לכתיבת המסמך שהוצג בפני בית המשפט.

http://www.files.org.il/BRPortalStorage/a/1/68/88/24-jGw1rXgPBD.pdf

פרוטוקול זה, שלעיקריו שהוצגו לעיל אין כל זכר (ויש לשוב ולהדגיש: אין כל זכר! היו כלא היו!) בפסקי הדין שכתבו השופטים, הוא "האקדח המעשן" המוכיח שהאמת היתה גלויה(!) לעיני השופטים, ושלמרות זאת הם כתבו בדיוק את ההפך(!) ממנה.

ומה שהרבה יותר חשוב, והרבה יותר מעשן: את האמת הזאת, על עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, הם לא(!) גילו לציבור הישראלי, שלא ידע עליה דבר כי היא נשמעה בדלתיים סגורות.

ובכל זאת נשאלת שאלה נוספת: לשם מה בדתה הנשיאה נאור מדמיונה את הסיפור חסר השחר הזה, כשאין בו כדי לספק בסיס להנחה שקצב יצא מהפארק רק אחרי השעה 18:09, ולא(!) מיד אחרי השעה 17:43.

מה זה עזר לה, בעצם?

אבל רק הנשיאה נאור יכולה לתת תשובה לשאלות אלה.

ואילו הקורא הנבון(!) ודאי מבין שבדיוק כפי שהנשיאה נאור הרשיעה את קצב באונס בהנחה שהוא יצא מהפארק אחרי השעה 18:09, היא גם יכלה להרשיע אותו באונס בהנחה שהוא אנס את א'.

והאמת היא שההנחה שקצב יצא אחרי השעה 18:09 גרועה יותר מההנחה שקצב אנס את א', כי אי אפשר להוכיח שקצב (או כל אחד אחר) מעולם לא אנס את א', ואילו ההוכחה לכך שקצב יצא לפני השעה 18:09 מונחת לפנינו, וניצבה לנגד עיניה של הנשיאה נאור.

2. על פי מהלך הארועים החלופי שהציגה הנשיאה נאור, לא קצב היה זה שדיבר בטלפון עם א', אלא נהגו, שרצה לדבר עם קצב המצוי עם א' בבית הטכסטיל. הנשיאה נאור כתבה שכיוון שלקצב לא היה פלאפון, התקשר הנהג לא' וביקש ממנה לדבר עם קצב.

והנשיאה נאור לא הסבירה מדוע הנהג, שהוא לדבריה זה שניהל את שיחות הטלפון מהמכונית, התקשר אך ורק למכריו של קצב, ולבני משפחתו של קצב, ולא למכריו שלו, ולבני משפחתו שלו.

יש לציין שפלטים של שיחות הטלפון שבוצעו אותו יום ממכוניתו של קצב, ומהפלאפון של א', כולל זיהוי של רוב האנשים שאיתם הם שוחחו, הוצגו בפני בית המשפט.

ומה שהרבה הרבה יותר מתמיה ומדהים: בין שתי שיחות הטלפון שהתבצעו בשעות 17:58 ו-18:09, דיברה א' בפלאפון שלה ללא הפסק.

וכאן המקום לציין שא' העידה שהם שהו במשרד שבו בוצע האונס במשך כרבע שעה, שא' הדגישה(!) שהיא זוכרת כל פרט ופרט שארע ברבע השעה הזאת שבמהלכה היא נאנסה, ותארה בפרוטרוט את שקרה שם, במשרד, ושבאופן ממש בלתי מפתיע היא לא הזכירה אפילו ברמז אפילו שיחת טלפון אחת.

ואילו על פי התמונה שצירה לעינינו נשיאה נאור, במשך כל הזמן שקצב אונס את א', או שהוא מדבר בפלאפון של א' עם הנהג שלו, או שהיא מדברת בפלאפון שלה עם אחת מחברותיה.

ומדוע צירה לעינינו הנשיאה נאור תמונה מקורית זו, רק היא יכולה להסביר.

3. על פי מהלך הארועים החלופי השלישי שהציגה הנשיאה נאור, א' בכלל לא נסעה עם קצב במכוניתו לבית הטכסטיל, אלא נסעה לבית הטכסטיל במכוניתה שלה.

ומעבר לעובדה שעל פי מהלך ארועים זה העידה א' עדות שקר כשסיפרה שהיא נסעה עם קצב במכוניתו לבית הטכסטיל, יש לציין שבמהלך המשפט הסתבר שא', שהגיעה מירושלים, וחששה להיכנס במכוניתה לתל אביב הסואנת, השאירה את מכוניתה בנתב"ג, ודאגה לכך שאחד מאנשי משרד התירות יאסוף אותה מנתב"ג, ויקח אותה לארוע בפארק.

אבל השופטת נאור התעלמה מכך שא' בכלל לא חנתה בפארק, ולכן לא יכלה לנסוע במכוניתה מהפארק לבית הטכסטיל.

ולכן ברור שגם הסיפור שלפיו א' נסעה במכוניתה שלה לבית הטכסטיל, לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

ולסיום פרק עגום זה יש לציין עוד שבפני בית המשפט הוצג יומן העבודה של נהגו של קצב משנת 1998, שעל פי הרשום בו הנהג סיים את עבודתו ביום 19.4.98, והגיע לביתו שבקרית מלאכי, בערך בשעה 18:00.

כמובן שרישום זה מהווה ראיה מוצקה לכך שאכן, בדיוק כפי שקצב העיד במשפט, הם יצאו מהפארק הלאומי ברמת גן בשעה 17:00, ונסעו הישר לקרית מלאכי.

אבל השופטים התיחסו בביטול לראיה מוצקה וחד-משמעית זו, וצר המקום מלתאר את הנימוקים המופרכים(!) שבהם הם הצדיקו התיחסות מבטלת זו.

ואחרי כל אלה הוגשה הבקשה למשפט חוזר, ובקשה זו נדחתה על ידי שופט בית המשפט העליון ניל הנדל, שבהחלטתו המדהימה הבהיר שלדעתו כמעט כל מהלך המשפט היה מיותר, ושכל העיסוק בארועים בפארק ובבית הטכסטיל היה מיותר, כי גם אם ברור שקצב לא אנס את א' ביום הארוע בפארק, 19.4.98, ניתן להרשיע אותו בכך שהוא אנס אותה ביום אחר.

וכך הוא כתב: "במקרה דנן - הזיהוי המדויק של היום והשעה איננו תנאי הכרחי להרשעתו של המבקש".

כן גבירותי ורבותי: אם לא בשעה הזאת אז בשעה אחרת, ואם לא ביום הזה אז ביום אחר, שבו אין פארק, ואין שר תירות שמבקש ממנה לבוא איתו לבית הטכסטיל כי "הוא שכח שמה משהו", ואין נסיעה מהפארק לבית הטכסטיל, ואין אונס בבית הטכסטיל. הכל עורבא פרח. הכל עדות שקר של אישה שבדתה מדמיונה את כל הסיפור, מתחילתו ועד סופו.

אבל אונס יש, כי כך קבע השופט הנדל. ויש גם נשיא מדינה שאותו נשלח לשבע שנים בכלא.

וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד: כִּי-כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת, וּנְכֹחָה לֹא-תוּכַל לָבוֹא. וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת (ישעיהו נ"ט).

הכותב הוא יליד תל אביב, בוגר הגימנסיה הרצליה, הגר ברמת השרון.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 6 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
מזעזע.
אפרת 07.10.16 (13:50)
2.
שופטי סדום היו מצהיבים מקנאה
מגיב ותיק 26.12.16 (19:02)
3.
תמיד ידעתי שזו עלילה ל"ת
אמת וצדק 10.01.17 (21:32)
4.
פרלסמן, קח בחשבון שהפרסים גומרים מהר
בגדדי יעקב 09.02.17 (15:15)
5.
קישור להחלטתו של השופט הנדל.
אהוד פרלסמן 29.05.17 (10:53)
6.
נשמע כמו פרק מפרשת-ריגול
נרות זהב 27.06.17 (16:57)