טוב, ראיתי וגם נוכחתי לדעת שוודי מסרט לסרט,שהוא הוגה וגם מביים הולך מדחי אל דחי. האיש שמנסה כל פעם מחדש לשוט על גלי נצחון העבר שלו,לא מצליח להתרומם מהבדיחות האידישאיות,מהדמויות שגם עוטפות אותנו וממלאים את חיינו כך
שאנו יכולים לנחש איך הם מנהלים את משק ביתם ואת חינוך ילדיהם.
ב"קפה סוסייטי" של הדוד פיל דורפמן מתערבבים כל השמות של סלב שנות ה-30 בהוליווד. בובי דורפמן שהגיע מברוקלין
לפי הוראות אמו לקבל עבודה אצל אחיה, הדוד פיל, עולה בסולם הדרגות עד לניהול בית הקפה שפתח דודו.
ג'סי אייזנברג שהינו שחקן מועדף על וודי אלן, אולי מזכיר לו את נעוריו, הינו למעשה יבשושי,גמלוני שאינו משנה את הבעות פניו מתחילת הסרט עד לסופו. ומהי הפואנטה בעצם לשמה נקראנו לאולם הקולנוע?
בובי וגם הדוד מאוהבים בווני היא קירסטן סטיוארט מזכירתו של הבוס, פיל. אף היא סובלת ממינימום של משחק ראוי
ואף אינה משופעת במעלות של יופי. למרות שעברו שנים מאז ה"דו קרב" על ליבה, הצעירים מנסים לחדש את האהבה שהיתה ביניהם, השעמום אוחז בגרונם כך ששום דבר לא קורה וגם לא יקרה.
וכך עם פעימות הספירה לאחור בליל הקריסמס, בובי בוהה לחלל בית הקפה ווני בוהה במקום אחר אי שם.
למיותר לציין שיחד עם האורות שנדלקו באולם,לא היינו זקוקים לטישו לניגוב הדמעות, פשוט יצאנו וניערנו מעלינו את ריח
הפופ-קורן שנדבק בנו במשך כשעתיים.