היֹה הָיָה פּעם, בְּעירי עמארה שבּעירק, מוכֵר לֶבֶּן בְּשֵׁם: עוֹדָה שֶׁהתּוֹשָׁבִים  יהודים ומוסלמים, כִּנּוּהוּ עוֹדָה אַבּו אֶל לַבָּן.

עוֹדָה היה מִסְתובֵב בָּעיר ומָכריז בְּקולִי קולות בערבית עממית :

ماي دجله  ولبن عجله                      מֵי חִדֶּקֶל  עִם לֶבֶּן עֵגֶל 

وليّ  يشربه   يشيل   رِجله                 וְהַשּׁוֹתֵה  יָרִים  רַגְלָיו    לְהָטִּיל מָהֵר מֵימָיו)               

 حلو  وبارد   يا  لبن                       מָתוֹק לִבְּנִי מְאֹד וְקָר   

                                            וְאֵין טוֹב מִן הָאֳמֶת 

عشره ماي واحد لبن                        מְנַת לֶבֶּן עִם עֶשֶׂר מָיִם 

حلو  وبارد  يا  لبن                         מָתוֹק לִבְּנִי מְאֹד וְקָר!

ואף על פי כן, נַהֲרוּ רַבִּים , לִרְווֹת צִמְאוֹנם  בְּלִבְּנוֹ  שֶׁל עודָה אַבּוּ אֶל לַבַּן.