איך יהיה השילוב בין אולם סולידי,קאמרי לבין תזמורת יוונית.. זו המחשבה שעלתה לי כשעשיתי את דרכי לעבר המושב
הקטיפתי באולם מוזיאון תל אביב. הקהל ברובו מבוגר וסב שיער מלא את המקום מפה לפה.
בראשית עלה ירון אנוש לבמה והקריא אגרת מטעמו של מיקיס תיאודורקיס ששיגר את להקתו לכאן לרגל חגיגות יום הולדתו
ה-90. "איני זוכר קהל חם יותר מאשר הקהל הישראלי שקבל אותי כאן בבקורי בארץ"
ואכן מהצלילים הראשונים שבקעו מכליהם של 11 הנגנים לא היה צריך לחמם את האוירה:שרקו,מחאו כפים בלי סוף ובעיקר
ראית ים של ראשים הנעים כשבולים מצד לצד. ועל זה נאמר אין כמוסיקה יוונית במיטבה.
ירון אנוש,שמעון פרנס ויעל דיין שישבו בשורה הראשונה וידועים כדוברי השפה, נתנו קונטרה לזמר דימטריס באסיס
ולזמרת בטי הרלפטי.
ואני נשארתי עם געגועי למריה פרנדורי בקולה החם והמיוחד ולתאודורקיס בחולצו השחורה המכופרת,קולו הסדוק
וראש תלתלים.