נציגי העם בפרלמנט לא מבינים את מהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל. מעניין ומוזר נציגנו בכנסת, שהם קול העם, מתלהמים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כאשר השופטת תמר בר אשר צבן, פירשה את חוק החמץ על פי הפשט שלה ולא על פי הדרש שלהם.

למה חוסר הבנה?

במשטר הנוכחי הנהוג עדיין בישראל ישנה הפרדת רשויות. הרשות המחוקקת עוסקת בחקיקת חוקים ואילו הרשות השופטת עוסקת בפרשנות של חוקי הכנסת והתאמתם לרוח הזמן והמציאות.

חברי הכנסת יודעים, שהם אלו הקובעים, הם אלו האחראים על בהירות החוקים. אם בית המשפט החליט להתייחס לנושא הפומביות והגיע לפסיקה שאינה מקובלת על חברי הפרלמנט, שיואילו בטובם לתקן, לערוך את החוק מחדש. להביא מחדש את החוק, שנחקק בשנת 1986, לבית המחוקקים לדיון מחודש ולהתאים אותו לדעתו של העם. אולי זו לא חוסר הבנה אלה היתממות וגלגול עיניים.

במקום לעשות את עבודתם ביושר ובאופן מקצועי כמתחייב, הם בחרו להשתלח בבית המשפט, בשופטת ולהמשיך לפגוע בלגיטימיות של מערכת המשפט בישראל.

הניסיון לקעקע את יוקרת בית המשפט אינה חדשה, גם שר המשפטים - דניאל פרידמן פועל ללא ליאות מזה זמן במטרה דומה.

השופטת החליטה לפסוק תוך כדי התאמת החוק לערכים נוספים שהחכי"ם הדתיים מתנגדים להם: לערך הדמוקרטי, לחופש העיסוק, לשוויון, לחופש מדת ועוד ערכים וזכויות מגוונים.

השופטת ממשיכה בעצם פסיקתה את הפלפול התלמודי, שהממסד הדתי כה מטיב להשתמש בו, אבל כאשר בית המשפט משתמש באותם כלים עצמם, יוצאים נציגי הממסד הדתי בצעקות שבר.

ההתלהמות של חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות כלפי בית המשפט אינה חדשה, הסיבות נותרו כפי שהיו, לקעקע את מערכת המשפט החילונית ליברלית, לקעקע את הבד"ץ של החילונים, הלא הוא הבג"ץ, להשליט את פרשנותם. הם פ ו ח ד י ם להביא את החוק לדיון מחודש בכנסת, אולי הם יודעים למה.

לגמרי לא בטוח שניתן יהיה להגדיר את המושג פומבי. קשה להסביר שפנים מכולת או בתוך מסעדה הם תחום פומבי, את זה גם בעזרת פלפולי פלפולים הם לא יצליחו לשכנע.

פשוט יותר להתלונן ולפגוע בבית המשפט. עדיין נראה שח"כ הדתיים מעדיפים לערער על החלטת בית המשפט ולא להביא את חוק החמץ לדיון ציבורי מחודש בכנסת.

נראה שזוהי מערכה נוספת של מלחמת התרבות על אופיה של מדינת ישראל -  כמדינה יהודית ודמוקרטית. נפגש במערכה הבאה.