 
|
1341אדיפוס-תיאור מקרה-הבימה
עפי סופוקלס
מאת: elybikoret 04/03/15 (10:16)
1341אדיפוס-תיאור מיקרה-הבימה
צילומים-אלי ליאון
סופוקלס היה מחזאי יווני שחי במאה החמישית לפני הספירה באתונה.
הוא חיבר 123מחזות אך נשמרו מהם רק 7 טרגדיות וחצי מחזה סאטירי.
מחזהו המפורסם ביותר הנו "אדיפוס המלך".
רבים מכתירים אותו כגדול המחזאים של התיאטרון היווני העתיק.
אדיפוס המלך הוצג לראשונה בשנת 420 לפנה'ס דהיינו 8 שנים אחרי שנכתב.
העלילה ידועה ביותר והנה היא בקיצור:על פי הנבואה שנמסרה להוריו כאשר נולד,כשיגדל הוא יהרוג את אביו וינשא לאמו.
לאחר שהוריו שמעו נבואה זו הם החליטו להרוג את בנם כדי למנוע הגשמת הנבואה.הם מסרו אותו לרועה כדי שיזנח אותו אך הוא ריחם עליו ומסר אותו לרועה אחר וכך הוא הגיעה להיות בנם המאומץ של מלך ומלכת קורינטוס.
כאשר הנבואה נודעה לאדיפוס הוא ברח מהארמון ובזמן הבריחה בריב עם קבוצת אנשים שפגש, ושלא ידע מי הם, הרג כמה מהם.הוא לא ידע שבין האנשים שהרג היה גם אביו הביולוגי.
אדיפוס הגיע לעיר הולדתו תבאי ונודע לו שרצחו את המלך.כאשר פתר את חידת הספינקס התמנה למלך במקום המלך שנרצח ונשא לאישה את אלמנתו מבלי שידע שהיא בעצם אימו.
פרצה מגפה בעיר והתברר שהסיבה לכך היא שחי ביניהם אדם חוטא שהרג את המלך.
אדיפוס נשבע לגלות את הרוצח ובמחזה מתברר לו שהוא בעצם הרוצח.
הוא מנקר את עיניו ואשתו-אמו מתאבדת.
זאת הטרגדיה של הגורל.אין אדם יכול לברוח ממנו.כל מה שיעשה אינו יכול לשנות את מה שכתוב מראש.האדם אינו אחראי על מעשיו.הוא אינו יכול לשנות דבר ומה שכתוב זה שיהיה.
חיי האדם נשלטים על ידי כח עליון ובמקרה שבמחזה ע"י האלים.
אדיפוס אינו "אשם"במעשיו.הוא חף מפשע.
על פי השקפה זו אין אפשרות להעמיד לדין את האדם על מעשיו כי הוא אינו אחראי להם כי כאמור הכל כתוב מראש,הכל נשלט לא על ידו.
יש גם אפשרות אחרת לפרש את המחזה.גורל אדיפוס הוא כזה כי הוא משלם על חטא שחטאבעבר וזאת הפזיזות, המהירות להרוג חלק מהקבוצה.
אדיפוס עושה את המקסימום כדי לגלות את הרוצח של המלך.הוא אינו חושש להפליל את עצמו .הוא שלם עם עצמו ויודע שהוא קורבן של האלים אך אינו קם נגדם אלא משלים עם גורלו.אדיפוס הוא הגיבור הטראגי המושלם.
אסונו הינו תוצאה של הפרת נורמות מקובלות .אשמתו בכך שעשה שגיאות והקללה הרובצת עליו התגשמה.הוא שולל את כוחו של הגורל אך יחד עם זאת הופך קורבן של גורל זה.
אי הידיעה על טעויות שעשה בעבר קובעים את האשמה הטראגית שלו.
כוונתו לגלות את רוצח המלך בכל מחיר, הנה שגיאה שעשה.הוא רואה בנביא טירסיאס אוייב המדינה ואוייב אישי שלו.הוא מאשים אותו בבגידה .מאחר ואדיפוס בטוח בעצמו אינו מבין שהוא טועה.בשאיפתו להשליט את רצונו אינו מבין ששתיקתו של טירסיאס אינו מעשה של אי ציות לו אלא שהעיוור זה הוא עצמו.רצונו לדעת את האמת הנו חיסולו העצמי.
טירסיאס יודע את האמת .הוא עיוור פיזי אך הוא פיקח,רואה הכל מעבר ליכולתו של אדם רגיל לכן הוא מעדיף לא לומר את האמת,דבר שאדיפוס אינו מבין.
יוקסטה-אשתו-אימו הנה אישה שחיה כל הזמן עם הפחד של הבושה והאסון.המוצא היחיד עבורה הנה ההתאבדות.
ידיעה וחוסר ידיעה ,עברה ועונש הנם דברים שנשארים בלתי פטורים.הם נעלמים רק במות יוקסטה והעיוורון של אדיפוס.העונש עפי הנבואה של האלים הנו בלתי נמנע.
הדרך של אדיפוס אל הגורל הטראגי עוברת דרך החוכמה שלו.הוא נעשה עיוור אך רואה את האמת על עצמו.אמת שכואבת.
הבמאי חנן שניר החליט לביים את המחזה הקלאסי בצורה מיוחדת.הוא הכניס בבימוי מודרניזם מסויים שכמעט ולא מורגש.יצר מתח,קצב סביר והשאיר את השאלות שהמחזה מעורר ללא נקיטת עמדה וההחלטה בידי הצופה לפרש הכל כפי הבנתו ורצונו.
מסגרת המחזה הנה מסגרת של מבחן של ניסוי .אדיפוס מוכנס אל המסגרת של בית חולים לחולי נפש.יש תא פקוח ממנו רואים כל הזמן את הנעשה.
הרעיון אולי יפה אך לא היתי אומר שהוסיף או גרע משהו מההפקה המוצלחת של המחזה.
רוני תורן עיצב תפאורה שרובה לבן דבר שעושה את התפאורה סטרילית,קרה,מנוכרת.
יוסי בן נון עיצב מוסיקה אימתנית,בומבסטית לא מלודית המתאימה ביותר למתרחש על הבמה.
פולינה אדמוב עיצבה תלבושות שהצבעים השולטים בהן הנם הלבן והשחור שלא כל כך מחמיאים לשחקנים.
עיצבה את התאורה -פליס רוס.
שמעון בוזגלו תרגם את המחזה בשפה שוטפת ומובנת לכל.
בהצגה משתתפים 9 שחקנים.לחלק מהם כמה תפקידים וכולם ממלאים אותם היטב ובצורה מרשימה.
גיל פרנק הנו גם הפסיכיאטור וגם קראון.דבורה קידר הנה הפסיכיאטרית וגם הנביא מגולח הראש סירסיאס.לא כל כך הבנתי את סיבת הבמאי לתת לאישה לשחק את הנביא אך היא בצעה אותו בצורה נהדרת ומרשימה.
יבגנייה דודינה היתה טובה כיוקסטה.בחלק מההצגות מאיה מעוז משחקת תפקיד זה וכאשר אינה משחק יושבת בתא ומשקיפה על הנעשה מבלי לומר דבר.
אלכס קרול ממלא את תפקיד הראשי של אדיפוס.הוא נסער,הוא פרוע,הוא ,בהתאם לתפקיד נדלק לאט אך בבטחון.היה זה אדיפוס שהיו בו רוב התכונות האנושיות-שקט,רגזן,נסער,מופתע,סובל,תוקף,רך,מרגש ומתרגש.בוצע מצויין.האמת פקחה את עיניו ועצמה אותן.
לאדיפוס היה הכל אך סופו היה מר.אומרים במחזה ובצדק אל תגידו על אף אחד שהוא מאושר כל עוד לא עצם את עיניו ומת.
השתתפו עוד דב רייזר,ג'אסן עבאס,אהרון אלמוג ומיכאל כורש שהיו טובים מאוד ושונים אחד מהשני בהתאם לתפקידים שמלאו.
היתה זו טרגדיה מפורסמת בהפקה יפה ומוצלחת ,משוחקת ומבויימת הייטב.
לראות או לא לראות:סופוקלס במיטבו בזכות המשחק והבימוי.מומלץ לראות בלב שלם.
נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 1/3/2015 23:58
אלי ליאון
leonely@gmail.com טל03-6856786 עיתונאי-מבקר אמנות, חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה. מנהל קהילות פנאי ותרבות "מוטקה" אני מזמין אתכם להכנס לאתרי
בו ריכזתי ביקורות שכתבתי והתפרסמו באתרי אינטרנט שונים בכל שטחי האמנות,חיבורים שכתב פרופ',יוסי גמזו וחומר אחר. הכתובת www.elybikoret.022.co.il הכותב הוא הבלוג יעסוק בביקורת שלי ורשמים אישיים שלי של הצגות תיאטרון מופעים אופרה בלט קונצרט וכו הכל קשור למוצג על בימותינו כאמור הכל רשמים אישים בלבד אשמח לקבל רשמים של אחרים
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
אין תגובות למאמר
|
 |
|
||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|