מאת: שי גולדן

1. רציתי להעיר לעניין נינט, והפרסומת החדשה שלה ל"פלאפון", שבאמת משובב נפש לראות את נינט מתלוצצת על עצמה ועל כל הנינטזציה הפסיכית שהייתה מנת חלקנו בשנה-שנתיים האחרונות - אבל גם שטיפה לא מעודכן לחשוב שנינט היא עדיין נינט. ושבעצם, גדוד המעריצים שרק רוצים לקבל ליומהולדת תמונה של נינט עם חולצה עליה כתוב "מזל טוב - נועה", הפך לפלוגה, אם לא למחלקה, אם לא לכיתה של טוקבקיסטים ותו לא. וכמובן שאפשר לכתוב תילי מלים על איך אובר החשיפה של נינט גרם למותג שלה להיות שחוק יותר מליפת צמר פלדה. וכמובן שאפשר לדבר על איך זה שמדורי הרכילות והפפארצי ביצעו בה טבח מותגי בלתי חוזר בשנתיים האחרונות. אבל נראה לי שיותר נכון לציין בהקשר הזה של טרנד "נינט - נמאסת", דווקא את פרסומת הקרחת ואת כל הקרקס המגוחך שהתפתח בעקבותיה כנקודת המפנה הסופית, המוחלטת, בפרידה של נינט מתדמית המאמי השחוטה שלה. לא, הקמפיין ל"פלאפון" אולי הכניס לנינט סטיפה יפה, אבל גרם לה נזק תדמיתי - כנראה, בלתי הפיך. ומכאן לתחילת ההערה - נינט היא האדם האחרון בישראל היום שנכון לעשות איתו פרסומת המבוססת על דימוי אליל המונים. חבל. אבל ככה זה. שואוביזנס זה דרעק רציני. לפחות יש בזה לא מעט כסף חלק מהזמן, לחלק מהאנשים. האם הכסף שווה את זה? לא יודע. לא התנשקתי מעולם עם יהודה לוי.

2. קווין ווטסון, האוסטרלי, מסוכסך עם אשת חיקו - קארן קופר.  הוא לא אוהב הרבה דברים שהיא עושה. לא ברור מה הם כל הדברים שהיא עושה שמחרפנים אותו כל-כך - אבל הם גורמים לו לצעוק עליה, לפעמים, אפילו, להרים עליה יד. לקארן נמאס. היא לקחה סכין גדולה ונעצה אותו בחזה של קווין. קווין מת. נכון מעכשיו להתחיל לכתוב עליו בלשון עבר. הסיפור שיצא לעיתונים הוא "אישה דקרה את בן זוגה בגלל שאסר עליה להאזין לתקליט החדש של ברוס ספרינגסטין". זו ידיעה נחמדה. מתאימה לכל מדור "מוזר ומעניין בעולם". מתאימה גם למדורי תרבות. בכל זאת, ברוס ספרינגסטין. ברוס ספרינגסטין זה מוזיקה. רצח על רקע ברוס ספרינגסטין זו ידיעת צבע מגניבה למדורי תרבות. מוזר - אני נוטה לשייך אותה דווקא למדור "אלימות כנגד נשים".

3. מייקל סקופילד ביקר השבוע בישראל. כלומר, וונטוורת' מילר - אבל לך תאיית וונטוורת' בעברית, ולך תבקש מאנשים להגות את השם הזה בלי לחטוף את מחלת הפה והטלפיים (כן, אני יודע, אני טרחן. ימי הכתיבה הטובים שלי הרבה מאחוריי. נתקעתם עם השאריות. איזה כיף שיש סייחים צעירים נהדרים ששועטים אל עבר העתיד כדי לדרוס את כולנו בפרסות הזהב שלהם). בכל מקרה, וכדי לשים סוף לעניין: ג'יימס גנדולפיני הוא לא "טוני סופראנו קפץ לביקור בישראל". ג'ייסון אלכסנדר הוא לא "ג'ורג' קוסטנזה פגש את אבו מאזן בביקורו ברמאללה". אולי זה נורא פרובינציאלי מצדי לחשוב שזה נורא פרובינציאלי מצד כולם, אבל, וונטוורת' מילר ביקר השבוע בישראל.

4. אגב טוני סופראנו - הבעלים של "הבאדה בינג" המקורי (זה כמו חומוס אבו שוקרי המקורי. רק בלי סיפורי גבורת הלוחמים בדרך לירושלים) טוען כי אנשי HBO פנו אליו בבקשה להשמיש את המועדון בחזרה לימיו כלוקיישן עבור בסדרת הטלוויזיה ההיא, אתם יודעים. ולמרות שכבר לא מעט זמן מסתובב דיבור בפורומים בארץ ובעולם על דיבור שרץ בפורומים בארץ ובעולם על כוונת דייוויד צ'ייס לעשות סרט שינעל את סאגת "הסופראנוס" אחת ולתמיד. קשה לי להאמין שזה יקרה. יותר נכון, אני מקווה מאוד שזה לא יקרה. לא כי אני לא רוצה לצפות בעוד 120 דקות שדיוויד צ'ייס מסוגל לכתוב. נהפוך הוא."הסופראנוס" היא הרי יצירת הטלוויזיה הגדולה של תקופתנו. אבל לערבב אותה עם קולנוע. מצטער - זה קצת לומר עליה משהו. משהו כמו "קולנוע הוא צורת אמנות טובה יותר מטלוויזיה". ואפילו אם לא. ואפילו אם זה רק קצת למתוח את גבולות הז'אנר. עדיין: אם יש כוונה להקים אותה מן המתים (שלא לצורך) - תעשו לי טובה, תעשו את בטלוויזיה.

5. צפיתי ב"כפרה" בקולנוע. קראתי גם את הספר. למעשה, מאוד אהבתי את הספר. חשבתי שגם הסרט היה טוב מאוד. אבל בלי לפגוע בקולנוע - ספרות עילית לעולם תהא משמעותית יותר מקולנוע עילי. כאמור - זמני עבר, או משהו. אני יודע, אני יודע. יש לא מעטים סביבי שטוענים שמצבה של נינט טוב בהרבה משלי.

למאמרים נוספים: אתר סקופ

תמונה: ויקיפדיה