ביקורת: מונולוגים מהקישקע –תיאטרון היידישפיל – תוסס, מבדר ומרגש

מאת חיים נוי

המופע המוזיקלי "מונולוגים מהקישקע" בהפקת תיאטרון היידישפיל לוקח את הצופים למסע קולינרי-מוזיקלי שיעורר בהם את בלוטות הרוק, יגרום להם למחוא כפיים בקצב , לצחוק וגם להתרגש מהזיכרונות של המטבח היהודי המזרח-אירופי. להקת השחקנים המוכשרת מעלה הצגה קולחת, ייחודית וכנראה שבסיומה תמהרו לארגן לעצמכם איזו מנת חמין מהבילה או לפחות מספר כיסונים ממולאים ותמשיכו לזמזם את השירים , חלקם נוצרו לפני שנים רבות מאוד, אך הם קצביים ומרגשים, כאז כך היום.

המיוחד בהצגה היא העובדה שהטקסט מושמע בעברית, ואפילו צחה ותקנית, ואילו הפזמונים מושרים ביידיש, מלווים בתרגום לעברית ולרוסית. להקת השחקנים הצעירה של התיאטרון היא רעננה ותוססת, אולם רובם כלל אינו בקי במכמני השפה האידית והם עברו לימוד וליטוש הגונים עד שהם נשמעים בדיוק כאילו יצאו זה עתה מהעיירה הגלותית, עמוסים סירי חמין או טס גדוש בגפילטע-פיש.

יוני אילת הוא הבמאי והמעבד ומי שהגה את הרעיון הייחודי: מופע המתבסס על ספרי בישול יהודיים. המונולוגים לקוחים מספרי בישול והשירים לוקטו במרץ מתוך מאגר אין סופי אודות התבשילים היהודיים מבית ההורים והמשפחות שידעו לבשל כהלכה ולענג את החך.

אין ספק שהמנכ"ל החדש של התיאטרון, ששי קשת, הימר והצליח בגדול על ההפקה המבוססת על להקת השחקנים הצעירה של התיאטרון, חלקם יודע אידיש, חלקם יודע מעט והיתר כלל אינם מבית ספרנו כפי שאומרים. אפילו הכוריאוגרפית מיטל דמארי הגיעה ממחוזות אחרים, אבל העניקה למופע מגע של קסם וקצב עם כל המניירות האידישאיות.

יוני אילת העלה מופע שכנראה יהיה להיט. הוא מתאים בעצם לכל שדרות העם, גם אלה שמעדיפים חריימה על פני גפילטע פיש. שכן, זה מופע בידור קולח ומבוצע בטוב טעם ובכישרון רב. יוני הצליח לכלול כל כך הרבה מטעמים עד שהקהל בפרמיירה נכנע להלם הגסטרונומי שאפף אותו הכניע את שולחן המטעמים תוך דקות ספורות ולא נודע כי באו אל קרבו. למען האמת, ככל שידוע לי יוני הוא בכלל צמחוני, אבל מטעמי הבישול היהודי הכבד, תרתי משמע, מככבים בעוז על הבמה.

המופע מורכב כאמור ממונולוגים שנלקחו מספרי בישול , משירים ובהם כאלה שרק יודעי חן עוד זוכרים, כמו השיר המדהים והרענן "גפילטע פיש" שחובר בשנות השלושים המוקדמות בידי איזידור ליליאן ואם היה בעברית ייתכן שהיה מגיע לראש מצעד הפזמונים. ההעמדה של השיר הייתה נהדרת: מעין זמר ומקהלת  זמרות על במת קברט מאותן שנים.

בכלל, כל הכוריאוגרפיה של מיטל דמארי היא מצוינת ותוססת, מכובדת ופשוט ענוגה.

יוני אילת גם מופיע בעצמו והוא ניחן בקול נעים, משחק משובח ויכולות מקצועיות נפלאות.

יעל יקל היא כוכבת, שחקנית וזמרת מופלאה ומצוינת. הקטעים בהגשתה הם פשוט מעולים. יעל היא זמרת מקצועית ושחקנית מחוננת. היא בולטת במיוחד בהפקה , מרגשת בשיר אין לחם ויש לה פוטנציאל אדיר.

רונית אשרי היא שחקנית וזמרת מצויינת. היא יודעת לבדר ולגלם שלל דמויות באורח נהדר.

עינת סגל כהן היא מצוינת, נהדרת ומשחקה ושירתה הם מעולים.

מירי רגנדורפר מרגשת מאוד בקטעי המונולוגים והופעתה היא מצוינת וכלילת השלמות. מירי היא זמרת ושחקנית נפלאה.

יונתן רוזן הוא שחקן מצוין וקטע המונולוג של הכלב והרגל הקרושה מבוצע על ידו באורח נהדר. יונתן הצליח גם להגיש את שיר הדג הממולא בצורה קצבית וייחודית והוא פשוט מדהים.

יובל רפפורט הוא זמר ושחקן מצוין. שיר "השור הבור" במבטא האידי הוא נפלא ומצחיק.

ניב שפיר מגיש משחק ושיר באורח מקצועי ומעולה.

אופיר חזן ולירון בליס עיצבו את התלבושות היפות והנאותות, הרלבנטיות למופע. מישה צ'רניאסקי עיצב את התאורה הנהדרת. זאב לוי עיצב את התפאורה הפרקטית והמצומצמת, אך הנאותה ונכונה.

ליאור רונן אחראי לעיבודים ולניהול המוזיקלי המקסים ולנגינה על קלרינט וקלידים.

הנגנים המוכשרים הוסיפו לרמת המופע , אסף רוט ויהונתן גבעוני על כלי הקשה ואפילו על סיר בישול, אלון עזיזי על הקונטרבס ומישה בלכרוביץ' האגדי על הפסנתר.

אין ספק, כי זהו מסע נוסטלגי ומרגש אל המטבח של אימא ואל מחוזות ילדות, אל ניחוחות שעדיין שמורים בלב רבים מאיתנו ובכלל ניחוחות האוכל היהודי ילוו אתכם עוד זמן רב לאחר ההצגה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום-  תמי שחם