מס' צפיות - 807
דירוג ממוצע -
קפה מושהה - רעיון מן הלב
מאת: אברי שחם 03/05/13 (17:36)

לאחרונה פרסם מישהו בפייסבוק סיפור חביב:

"יום אחד נכנסתי עם אחד החברים שלי לבית קפה קטן ומסרנו בדלפק את הזמנתנו. בעוד אנו מתקרבים לשולחן שלנו, נכנסו שני אנשים ונגשו לדלפק:
'חמש כוסות קפה, בבקשה. שניים מהם עבורנו ושלושה מושהים'.
הם שילמו עבור הזמנתם, נטלו את שני כוסות הקפה ועזבו. שאלתי את החבר שלי:
'מה הם אותם כוסות הקפה המושהים?'

'המתן ותראה'.

אנשים נוספים נכנסו. שתי נערות הזמינו קפה אחד כל אחת, שילמו ועזבו .ההזמנה הבאה הייתה לשבע כוסות קפה והיא נעשתה בידי שלושה עורכי דין – שלושה עבורם וארבעה 'מושהים'. בעודי תוהה מה מסתתר מאחורי כוסות הקפה המושהים הללו, נהניתי ממזג האוויר השמשי והנוף היפה בכיכר מול בית הקפה. פתאום נכנס מבעד לדלת גבר לבוש בבגדים מרופטים, שנראה היה כמו קבצן ושאל בשקט:

'האם יש לכם קפה מושהה?'

השיטה פשוטה – אנשים משלמים מראש עבור כוס קפה המיועד לאלה שלא יכולים להרשות לעצמם משקה חם. מסורת הקפה המושהה החלה בנאפולי, אבל הרעיון התפשט בכל רחבי העולם ובמקומות אחדים אתה יכול להזמין לא רק קפה מושהה, אבל גם כריך, או ארוחה שלמה."

האין זה רעיון יפה? נזכרתי, במקרה שקרה לי באיטליה. ביום קיץ יפה ישבתי ליד שולחן עץ שלפני מזללה ונגסתי בתאווה מהג'בטה הטרייה הגדושה פרושוטו וסלט, עד שלפתע שמתי לב, כי מהעבר השני של הרחוב נועץ נער מבט חושק כל-כך בפי הלועס שניתן היה לפסל לפיו את דמותו של האדם הרעב האולטימטיבי. תאבוני נחתך בבת אחת, סיימתי את המשקה בכוסי, קמתי, חציתי את הרחוב והושטתי את שאריות הסנדוויץ' שלי לאומלל.

נראה לי, הרעיון תפס תאוצה באנגליה ואירלנד ואולי גם בארצות אירופאיות נוספות. האם ניתן היה להעתיק אותו גם לארצנו? לא רק קפה, או תה, כי אם משקה מרענן ביום חם – אפילו כוס מים צונן – גלידה לילדים, אבל אפשר גם חומוס בפיתה וכדומה. צריך היה ליזום תנועה המונית של אנשים המאמצים את הרעיון ולגייס מספר רב של עסקים המוכנים להשתתף. התנועה הייתה מפיצה בכל עסק משתתף לוח, עליו היו מציינים עם מרקר את ההזמנות המושהות. היתרון הגדול של השיטה שלא נוצר עימות ישיר בין נותן התרומה וזה המקבל אותה ובכך היא שומרת על כבודם של שני הצדדים.

האם מישהו מוכן להרים את הכפפה? גם בארץ יש אנשים רעבים וכוונתי לאו דווקא לקבצנים, אלא לאנשים קשיי יום, לזקנים גלמודים, ניצולי שואה ואולי גם ילדים שאינם רעבים ממש, אבל היו שמחים לו מישהו היה מזמינם לגלידה.

 

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר