ישראל כבר אינה מתרגשת מזמן מתגובות העולם על בניה בשטחים, והעולם מצידו "אינו נופל מהכסא" לנוכח הדברים. העולם המערבי לפחות אינטליגנטי דיו על מנת להבין כי לעשות הסכמים, ובודאי שלום עם 'אחינו' הפלסטינים משול בערך ל"מכירת קרח לאסקימוסי".

הפלסטיני מצידו קרוע בין "מקום עבודה, ל'עבודה על המולדת(שלו)". בניה מרובה בשטחים, מיכרה זהב עבורו, יש עבודה, יש משכורת, יש בטחון כלכלי לתא המשפחתי..."בינינו"  יאמר לך, "מה אני צריך אבו מאזנים והנייות? מהם משכורת אקבל רק אם אלך להתאבד למען המולדת, ובעצם, למה שה 'מולדת' לא תתאבד קצת בשבילי, וה"דון קישוטים" הללו של החמאס יבינו שלהלחם ביהודים, משול ל'מילחמה בטחנות רוח'. (אם אלה תהרסנה, קמח לא יהיה רק לפלסטינים).

אז ב"תפר" העבה הזה של מבוי סתום, חוסר אמון בעמיתך למו"מ, טירור מעזה (להלן שטח פלסטיני משוחרר) הולכים ל'בנות', ככה בנתיים כדי למלא את הזמן והכי חשוב, למלא את  סל האגו המרוקן של מיפלגה קטנה בשם ש"ס, ולתת לה

קצת תחושה של "ש"ס קונטרול" לחיזוק המימשל.

(בתמונה: התנחלות חומש). צילם: נריה הרואה