הממשלה הישנה-חדשה.

    הבחירות כבר מאחורינו, תוצאות בידינו. מה שנשאר עכשיו זה לנסות ולהבין איזו ממשלה תורכב בסופו של דבר, ומה יהיה העתיד של המדינה לשנים הקרובות.

אלה הן התוצאות:

הליכוד-ישראל ביתנו- 31 מנדטים

יש עתיד- 19

העבודה- 15

הבית היהודי- 12

ש"ס- 11

יהדות התורה- 7

התנועה- 6

מרצ- 6

רע"מ-תע"ל- 4

חד"ש-4

בל"ד-3

קדימה- 2

    כבר עכשיו ברור שנתניהו הוא זה שמרכיב את הממשלה. וככל הנראה למעטים היו ספקות שכך זה יהיה. אז איזו ממשלה ירכיב נתניהו?איזו ממשלה הוא בכלל יכול להרכיב בתנאים הנוכחיים? ומה שעוד יותר חשוב, האם הממשלה הזאת תהיה מתפקדת?

הליכוד ביתנו הופכת להיות למפלגה השלטת במדינה, אבל הבעיה היא, שלמרות שהיא מפלגה שלטת, היא לא מפלגה גדולה. הכוח שלה לשלוט הוא מאוד מוגבל. בנוסף צריך לזכור שזוהי למעשה לא מפלגה, אלא רשימה משותפת של מפלגת הליכוד וישראל ביתנו. אם אביגדול ליברמן מחליט לצאת, אז לליכוד יהיו 20מנדטים בלבד, ולישראל ביתנו רק 11. למעשה, למפלגה השלטת והגדולה בכנסת, הליכוד, יש רק 20 מנדטים. הכוח הזה כמעט ולא מאפשר לשלוט באמת.

    התוצאות של הבחירות 2013 הביאו אותנו למצב שבו יש בכנסת הרבה מפלגות שהכוח שלהן בערך שווה. במצב כזה נתניהו נתון ללחצים כבדים ולסחטנות של חברי הקואליציה העתידיים. קודם כל אביגדור ליברמן ינסה ללחוץ עלנתניהו כדי לקבל את התפקידים הבכירים ביותר בממשלה. ליברמן יכול להכריז בכל רגע על יציאתה של ישראל ביתנו מהאיחוד עם ליכוד. כדי שזה לא יקרה הוא ידרוש מנתניהו לעמוד בדרישות שהוא יציב לו. ברור שישראל ביתנו יורדת בכוחה, ואין לליברמן אינטרס לפרק את האיחוד עם נתניהו, וזה נותן לראש הממשלה את המרחב לתמרון. אבל האיחוד הזה יהיה בשבילו ללא שום ספק כעב ראש גדול לאורך כל הקדנציה.

    כידוע כדי ליצור קואליציה צריך לפחות 61מנדטים, אך הבעיה שנתניהו לא יכול להסתפק בקואליציה מינימלית. אפילו כדי לבנות קואליציה של 61 מנדטים נתניהו צריך להתאמץ ולהכניס לממשלה מפלגות רבות בווריאציה כזאת או אחרת. במקרה כזה כל מפלגה, או אפילו כל חבר כנסת, יכולים להפיל את הממשלה כזו בכל רגע בהתאם לאינטרס הפוליטי האישי. זאת אומרת שלכל מפלגה תהייה השפעה חזקה על ראש הממשלה, עד כדי מחנק שלטוני גמור, ואי-יכולתו של נתניהו לתפקד. כדי שזה לא יקרה, וכדי שיהיה לו לפחות מעט כוח, נתניהו חייב לבנות קואליציה רחבה ככל האפשר.אם תהיה לו קואליציה יותר מ-61 מנדטים, אז נתניהו יהיה נתון פחות ללחצים. הוא עדיין יהיה מוגבל בצורה חזקה מאוד, אך בקואליציה רחבה יש לו מרחב תמרון, ויכול הישרדות.

    אז מה זה אומר קואליציה רחבה?- זאת אומרת שיש עתיד, ש"ס ויהדות התורה יצטרכו לשבת ביחד בממשלה הזאת. במצב הנוכחינתניהו חייב את יש עתיד בקואליציה. הליכוד ביתנו ויש עתיד ביחד זה 50 מנדטים.המפלגה היחידה שיכולה לתת עוד-12 מנדטים זה הבית היהודי. שלי יחימוביץ' כבר הבהירה שלא תכנס לממשלה. אבל אמרנו כבר שנתניהו לא מעוניין בקואליציה מינימלית, אז איפה הוא יכול להביא עוד מנדטים? המנדטים האלה הוא יקבל ממפלגות החרדיות- ש"ס ויהדות התורה.

    מי שהצביע יש עתיד וחשב על "שוויון בנטל", ועל דברים נוספים בנושא דת ומדינה, יבין תוך זמן קצר ששום שינוי לא יבוא. הקולות של הבוחר הלא דתי, המעוניין בשינויים בנושא הזה, מפוצלים מדי. אין מפלגה שלטת גדולה שיכולה להוביל שינוי גדול. כדי להוביל רפורמות כאלה מפלגה שלטת חייבת שיהיו לה מספיק מנדטים כדי להרכיב קואליציה בלי חרדים. במקום ללחוץ עלנתניהו להוביל את השינוי בנושא של דת ומדינה, ולתמוך במפלגת הליכוד, אנשים בחרו ללכת אחרי ההכרזות הפופוליסטיות של אופורטונוסטים שבראשם עומד יאיר לפיד. חוץ מזה, אנשים רבים הלכו להצביע למפלגות כמו עלה ירוק או הפיראטים- מפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה. סה"כ הקולות, שהלכו למפלגות שלא נכנסו בסופו של דבר לכנסת,היו יכולים להביא 9 מנדטים, אלא אם האנשים האלה היו מצביעים למפלגה גדולה יותר. רבים מן המצביעים שקולם הלך לפח זבל, היו מצביעים חילוניים. זאת אומרת שהכוח היחסי של חילונים בכנסת יורד. וקולם של החילוניים שמיוצגים בכנסת מפוצל בין המפלגות שעוסקות ביריבות אחת עם השנייה על התפקידים בממשלה ההבאה. "מחנה חילוני" כזה לא יוכל להביא שום שינוי, ואין שום חשיבות היום למה שכתוב במצע הבחירות של יש עתיד.זה היה כתוב בשביל הבחירות בלבד.

    מו"מ הקואליציוני יהיה קשה וארוך. כל אחד מהמפלגות הנכנסות לממשלה מעוניינת לקבל לעצמה כמה שיותר תפקידים בכירים,ובכלל, כמה שיותר תפקידים. אז עם מה נשארת מפלגת הליכוד? תפקידים רבים בממשלה הבאהנתניהו יצטרך לחלק בין היריבים הפוליטיים. נוצרת כאן בעיה, כי לפי החוק קולו של ראש הממשלה שווה לקול של כל שר אחר. ההחלטות בממשלה מתקבלות על-ידי הצבעה. מה זה אומר? ראש-הממשלה חייב שיהיה לו רוב בממשלה כדי להעביר החלטות, אבל מה לעשות שאין מספיק תפקידים בממשלה כדי לרצות את כל המפלגות הנכנסות לקואליציה. אז איך יהיה לו רוב? נתניהו יצטרך שוב פעם להכניס לממשלה שרים בלי תיק.

    על בסיס המציאות שקיימת היום במערכת הפוליטית בישראל אפשר להבין שממשלה החדשה תהיה מנופחת כמו הממשלה הקודמת. נתניהוצריך להכניס לממשלה מפלגות יריבות רבות, ולכן הוא צריך לנפח את הממשלה ולהכניס יותר מתומכיו כך, שיהיה לו יותר כוח להעביר החלטות. לממשלה החדשה לא יהיה שום קו מדיני ברור בשום נושא. כדי שיהיה קו מדיני ברור צריך שלמפלגה השלטת יהיה רוב ברור בקואליציה, 40-50 מנדטים. במקרה כזה מפלגת שלטון לא צריכה להכניס הרבה מפלגות לממשלה, והיא יכולה להסתפק בהכנסת המפלגות שיותר קרובות לה מבחינה אידאולוגית. זה מאפשר לבנות לממשלה קו מדיני אחיד. וכך לעשות ניהול של המדינה ליעיל יותר.

    במצב של היום לראש הממשלה יהיה קשה מאוד לשלוט גם במדיניות חוץ, וגם במדיניות הפנים. כדי לשלוט, מפלגת השלטון צריכה לשמור לעצמה כמה משרדי ממשלה מרכזיים: האוצר, משרד החוץ ומשרד הביטחון. נתניהו לא יכול לשמור לליכוד את המשרדים האלה. יכול להיות הוא יוכל לשמור את משרד הביטחון וימנה את בוגי יעלון לתפקיד שר הביטחון, אבל לא יותר מזה. מה זה אומר לגבי התנהלות של הממשלה? זה אומר שמדיניות החוץ תהיה מנותקת ממדיניות של ראש הממשלה. ראינו את זה כבר בממשלה הקודמת, כששר החוץ אביגדור ליברמן ניהל מדיניות שונה לחלוטין ממדיניות של ראש הממשלה. כך נוצר מצב מגוחך כששר החוץ אומר דברים בפומבי, וראש הממשלה נאלץ להתנצל על הדברים האלה ולהסתייג מהם. שר החוץ אומר דברים בהתאם לאינטרסים שלו,וראש הממשלה נאלץ לנהל מדיניות חוץ בעקיפין. למעשה יש לנו מדיניות חוץ שמנהל שר החוץ, ויש מדיניות חוץ עוקפת שאותה מנהל ראש הממשלה. זה בוודאי לא נראה טוב לא בעולם, ולא בתוך ישראל.

    ממשלה חדשה לא תוכל להעביר שום רפורמה רצינית בשום נושא. ממשלה רחבה פשוט לא יכולה להעביר רפורמות כאלה. הבעיה היא שכל המפלגות שיהיו בממשלה הזאת יצטרכו להגיע למחנה משותף כדי לקבל החלטה כזו או אחרת.לכל מפלגה יש קו אדום משלה. לאיזה מחנה משותף למשל, יכולים להגיע ש"ס, הבית היהודי, יש עתיד, הליכוד, ישראל ביתנו, יהדות התורה בנושאים של דת ומדינה? המחנה המשותף הזה יהיה ברמה הנמוכה ביותר. כלומר, כל מפלגה תהיה מוכנה להתפשר על משהו שהוא שולי ופחות חשוב לה. זאת אומרת שרוב ההחלטות של הממשלה החדשה יהיו נוסך"מחליטים לא להחליט". ולצערנו זה לא חדש לישראל. גם הפעם אנחנו נצטרך לדחות את כל הבעיות הקשות ביותר למועד מאוחר יותר. גם הפעם הבעיות החשובות ביותר במדינה ישארו בלי פתרון, והמצב ישאר כפי שהו.

    כפי שאפשר לראות המצב הזה לא מבשר טובות. הממשלה החדשה תהיה ממשלת הישרדות ויש ספק גדול שהיא יכולה לשרוד לאורך השנים. סביר להניח שאנחנו לא רחוקים מבחירות מקדימות.

סיכום כללי של תוצאות הבחירות.

•1) סופה של קדימה.

    בוודאי הדבר הראשון שעליו צריך לשים לב זה הכישלון הטוטאלי של מפלגת קדימה. את העתיד של "המפלגה" הזאת אפשר היה לנבא שנים רבות לפני. אריק שרון בזמנו ייסד את קדימה למטרות שלו, ומי שהתחבר עליו היו ברובם אופורטוניסטים ואינטרסנטים. קשה להבין למה אנשים הלכו להצביע קדימה אחרי ששרון עבר שבץ מוחי. מפלגה שנוצרה ב"דקה ה-90" לפני הבחירות, והיה ברור לחלוטין שאין לה שום בסיס אידאולוגי כדי להתקיים לאורך השנים. ובוודאי לא היה לה מנהיג אחרי ששרון ירד מהבמה. למעשה, אולמרט הפך להיות ראש הממשלה"בטעות".

    שאול מופז הוכיח בצורה ברורה שהוא לא פוליטיקאי חכם, ואין לו שום בסיס אידאולוגי. אחרי שהוא החליף בתפקיד את יו"ר קדימה ציפי ליבני, הוא יכול היה להביא בבחירות 10-11 מנדטים, ואולי אפילו להגדיל את כוחו. אבל מופז הוא אינטרסנת שלא מעוניין לשבת באופוזיציה. הוא רוצה תפקיד בכיר בממשלה, ובשביל זה הוא מוכן לעשות הכל. אפילו להתאבד. ככל הנראה הוא גם חלם להפוך לאלטרנטיבה לנתניהו. אז חלם...

    קודם כל הוא עשה את המעשה הטיפש ביותר כשנכנס לממשלה. ואחרי זה הוא עשה את המעשה הטיפש עוד יותר (מדהים כמה דברים טיפשים יכול לעשות אדם שהיה שר הביטחון!!!), כשיצא מהממשלה. זה גמר את קדימה. אגב,כשקדימה נכנסה לממשלת נתניהו, הייתה הזדמנות מצוינת לחולל שינוי בנושא של"השוויון בנטל", ונתניהו היה מאוד מעוניין לעשות את זה לפני הבחירות,כדי "לגנוב" את הנושא המרכזי מיאיר לפיד, אבל מופז העדיף את האינטרסים האישים שלו על האינטרסים הלאומיים. והדבר המגוחך ביותר, שהוא לא הבין שהאינטרסים האישיים שלו היו זהים לאינטרסים הלאומיים. הקריירה הפוליטית של הבן-אדם הזה נגמרה,כמו שגם נגמרה ההיסטוריה של היצור הקיקיוני ששמו קדימה. מופז יכול להיכנס לממשלה החדשה של נתניהו ולקבל איזה תפקיד, אבל עכשיו הוא צריך לבקש מאוד יפה, ולהסתפק בתפקיד שולי ביותר.

•2) החרדים.

    דבר נוסף שעליו צריך לשים לב זה השינוי שמתחולל בעולם החרדי. קודם כל ביולי 2012 מת הרב אלישיב, שהיה הדמות המרכזית בעולם הליטאי. זה גרם ליריבויות ופיצולים בתוך העולם הסגור הזה. מצד שני חזרתו של אריה דרעי גורמת לפיצול בתוך ש"ס, וכנראה, ש"ס קיימת כל עוד חי המנהיג הרוחני שלה, הרב אובדיע יוסף. וכל זה מתחולל כשגידול הטבעי באוכלוסייה החרדית לא מאפשר יותר להמשיך ולהתקיים במתכונת הישנה בלי לעשות שינויים.חרדים רבים מבינים בעצמם שחלק גדול מהם יצטרך לעבוד ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. לכן גם, אנחנו יכולים לראות תופעות חדשות בעולם החרדי, כמו מפלגתו של הרב אמסאלם, "עם שלם", שהשקפת עולמו ליברלית למדי בשביל בן-אדם שמייצג את היהדות האורתודוקסית. מצד שני קמים חרדים קיצוניים יותר שדווקא מנסים להסתגר עוד יותר ולהתנגד לתופעות "המסוכנות" האלה בתוך העולם החרדי.

    מה זה אומר? זה אומר שמפלגות חרדיות המשפיעות, והגדולות יכולות להתפרק לחלקים. כתוצאה מכך עולם החרדי יכול להפוך לחסר השפעה בכנסת ובממשלה, שזה בוודאי מקל לחולל שינוים בנושאי דת ומדינה. אבל הדבר המגוחך הוא שדווקא היום, כשהשינוי הזה מתחולל, הצד החילוני של הציבור הישראלי מנסה לעשות הכול כדי למנוע את הפיצול הזה. ההכרזות הפופוליסטיות של "מחאה חברתית", של "שוויון בנטל", גורמות לחרדים רבים להרגיש מאוימים. הם מפחדים שבאמת, אם לא יהיה להם ייצוג הולם בממשלה, יגייסו את כולם לצבא, ויבטלו להם את כל ההטבות שהם מקבלים מהמדינה. כלומר, נוצר להם אויב משותף, ולמרות שעולם החרדי היום מפוצל ביותר, זה גורם להם להתאחד סביב המנהיגים הישנים שלהם, וסביב המפלגות הגדולות שלהם כמו ש"ס ויהדות התורה. זאת הסיבה לכך שש"ס הגדיל את כוחו מ-10מנדטים בכנסת ה-18, ל-11 מנדטים בכנסת ה-19. ויהדות התורה הגדילה את כוחה מ-5מנדטים בלבד בכנסת הקודמת, ל-7 מנדטים בכנסת החדשה. למעשה, באופן פרדוקסלי, מי שהצביע למפלגתם של יאיר לפיד ובנט, שם יחד איתו גם את הפתק לש"ס ויהדות התורה.

•3) הליצנים הפסידו.

    עד עכשיו ראינו תמונה עתידית מעורפלת ולא כל-כך טובה, אבל עדיין אפשר למצוא דברים חיוביים בתוצאות הבחירות של 2013.

הציבור הישראלי אמר בצורה ברורה ביותר שהוא לא מתומתם עד כדי-כך, ולא הלך להצביע למפלגת הליצנים "עוצמה לישראל" שלא עברה את אחוז החסימה, ולא תעבור אותו גם בעתיד. הציבור הישראלי אמר במפורש שהוא נגד הקיצוניות שכזו. הבוחר הישראלי העדיף להצביע בנט ולא פייגלין, כי בנט נראה הרבה יותר פרגמטי, ולא בגלל שליכוד "הסתיר את פייגלין" כפי שהוא בעצמו טוען.להפך, תדמיתו של פייגלין פגעה בליכוד. צריך גם לזכור שפייגלין לאורך השנים מביא למפלגה מתפקדים "מתנחלים" רבים כדי שהם יצביעו לו בפריימריז. אבל זה לא מספיק לו. בפריימריז האחרונים הוא עשה שמיניות באוויר ועשה קומבינות עם קבלני הקולות כדי לקבל כמה שיותר תמיכה, ולמרות הכול, הוא הצליח להגיע רק למקום ה-17ברשימת הליכוד. זה אומר בצורה ברורה שהוא לא יהיה אף-פעם יו"ר מפלגה. פייגליןזוהי תופעה חולפת. מתפקדי ליכוד לא רוצים ליראות אותו לא בראשות המפלגה ולא במפלגה בכלל, כי הוא זר לליכוד.

    דבר נוסף שצריך להדגיש זה אי-יכולתן של המפלגות הערביות לצבור תמיכה בקרב ערביי ישראל. בל"ד ורע"ם-תע"ל נשארו עם אותו מספר מנדטים בדיוק. הם לא הפסידו, אבל הם גם לא מצליחים להביא לקלפיות תומכים נוספים. שיעור ההצבעה במגזר הערבי נמוך מאוד. הערבים מבינים שמפלגות שמתיימרות להיות הנציגות שלהם, למעשה לא מספקות את השכורה. כל מה שעושים חברי הכנסת הערביים זה פופוליזם זול, שלא יכול לגרום לשיפור במצב החיים של המגזר שלהם. מה שחשוב להם זה רק להטבלת בתקשורת. יותר מזה הם לא נקטו אצבע כדי לעשות משהו מעשי. זה נותן להבין שערביי ישראל מודאגים למצב חברתי-כלכלי שלהם, ונושא הפלסטיני לא תופס מקום מועדף אצלם.

•4) סוציאליזם-לא בבית ספרינו.

    דבר האחרון בתוצאות הבחירות שצריך להדגיש אותו, זה כישלונה של מפלגת העבודה. למרות שהעבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' הצליחה לקבל כמה מנדטים יותר ממה שהיה לה, זה עדיין הרבה פחות ממה שציפו. שלי יחימוביץ' מנסה להפוך למנהיגת המחנה הסוציאליסטי במדינה- מחנה אנטי-קפיטליסטי ששונא את השיטה הכלכלית שבה הולכת המדינה, ורואה בשיטה הזאת את הגורם העיקרי לכל הבעיות. יחימוביץ' מבינה ש"תהליך המדיני" לא כל כךפופוליארי היום בישראל. אנשים רבים איבדו את אמונם באפשרות כלשהי לכונן כאן שתי מדינות לשני עמים. יחימוביץ' לא יכולה לעבור לימין בנושא המדיני, כי מפלגתה לא מאפשרת לה לעשות זאת, ולכן יחימוביץ' החליטה לא להתייחס לנושא המדיני בכלל,ולהבליט את הנושא החברתי-כלכלי. אך הבעיה היא שהציבור בישראל לא אוהב את הגישה הסוציאליסטית שלה. אנשים רוצים שינוי, אך הם לא רוצים סוציאליזם. ולכן העבודה הפסידה בוחרים רבים שהלכו להצביע ליש עתיד והתנועה. מצד שני מתברר שיש עדיין אנשים בישראל שדווקא רוצים לראות התקדמות בתהליך המדיני. בגלל שמפלגת העבודה הסתייגה מהנושא המדיני, האנשים האלה הלכו להצביע מרצ. זה גרם לכך, שמרצ הכפילה את כוחה בכנסת.ממפלגה עם 3 מנדטים בלבד, מרצ הפכה למפלגה עם 6 מנדטים. הישג משמאותי.

    למרות הכל צריך להדגיש שלמנהיגת מפלגת העבודה הנוכחית יש סובלנות. היא הוכיחה שהיא יכולה לבנות אסטרטגיה לתווך הארוך. היא לא הצליחה בבחירות שהיו, אך היא לא כשלה כישלון טוטאלי. ככל הנראה ממשלה החדשה תהיה לא יעילה, ולא מתפקדת. זה יכול לעזור לשלי יחימוביץ' לצבור יותר תמיכה כשהיא נשארת באופוזיציה.

p.s.

    שכחנו את מפלגת התנועה? לא, לא שכחנו. אך אין הרבה טעם להתייחס ליצור החולף הזה. ציפי ליבני לא יכלה לבחור את הזמן הגרוע יותר לחזרתה לפוליטיקה. נוצרת תחושה שהיא פשוט "חייה בסרט". עם 6 מנדטים היא לא יכולה להיות אלטרנטיבה שלטונית. הכוח שלה קטן מאוד. היא גם לא יכולה להיאבק בשלי יחימוביץ'. קשה להבין מה דחף את ליבני לחזור עכשיו. המעשה הזה גומר את הקריירה הפוליטית שלה. כנראה מישהו מהיועצים שלה עשה טעות.