מס' צפיות - 203
דירוג ממוצע -
אשמת השמאל
קיימת אנומליה מוזרה במקומתינו, רעיונות השמאל בישראל לגבי הפתרונות המדיניים האפשרים הם אשר הביאונו אל עברי פי פחת מהבחינה המדינית ובעקבותיה אפשר כי גם מהפרספקטיבה הביטחונית.
מאת: אהרוןרול 21/01/13 (06:29)

21 ינואר 2013

אשמת השמאל

קיימת אנומליה מוזרה במקומתינו, רעיונות השמאל בישראל לגבי הפתרונות המדיניים האפשרים הם אשר הביאונו אל עברי פי פחת מהבחינה המדינית ובעקבותיה אפשר כי גם מהפרספקטיבה הביטחונית. ולכן, דומה כי ראוי היה לתייג את כותרת המאמר בשם המזהה היטב "הרצחת וגם ירשת". וכי מה הוא שאומר לנו השמאל הישראלי: שיכחו מהארועים שהובילו ביוזמתנו וחלקם בניהולנו הישיר לאוסלו הרצחני לגבינו, פינוי לבנון הכאוטי, מלחמת לבנון השניה המבוזה, מבצע עופרת יצוקה הבילתי מושלם, עשרות אלפי הרקטות והפצמ"רים על ראשי אזרחינו, ייסוד מדינת החמאס בעזה, טרנספר ליהודי גוש קטיף ועוד מרעין בישין כדוגמתם. שיכחו מהתוצאות הרצחניות עבורנו, העלו על כפים את קורבנות השלום אשר היו כשה לעולה על מזבח האוניברסליזם והקומוניזם השמאלני הבינלאומי. שהרי עתיד חדש וזוהר מצפה עבורנו אם אך נחזור על אותם מתווים כאוטים. כישלונים, אסונים מהעבר, רק נשוב ונידבוק בעקשנות של ראשי עץ בשגיונות העבר והכל יסתדר מאליו. השמאל הישראלי דורש מעם ישראל לצעוד ברגל גסה לעבר "המצוק המדיני" אשר הוא ברוב "חוכמתו" כי רבתה הביאנו אל סיפו. נישמע כבדיחה טפלה, אלא שמובילי השמאל הישראלי רציניים בהצעותיהם אלו והמדובר במפלגות השמאל (למעט הערבים בחלקם המכריע), "העבודה", "התנועה", חד"ש ו"מר"צ". קיימות עוד מספר מפלגות נישה קקיוניות אשר חבל להכביר עליהן מילים. שלש המפלגות לעיל אמנם מחצרצות באזנינו תכניות מדיניות שונות הזויות היונקות שורשיהם מעולם הדימיון אשר יביאו את הנירוונה למדינת ישראל, אלא שכולן מצטיינות בתלישות, בחוסר רצינות, בהטמנת הראש בחול, בשרלטנות, בחוסר פרגמטיזם מובנה ובאחיזת עינים של הציבור להאמין כי יש בהן ממש שהרי כבר ניסינו את כולן וכולן ניכשלו כישלון חרוץ. מפלגות השמאל הישראלי שוהות במצב מנטלי של הכחשה חמורה והתעלמות מן המציאות המרצדת לנגד עינהן. המציאות הינה מציאות אך הן בשלהם כאילו דבר לא ארע בשישים השנים שחלפו. חמור מכך, מנהיגי מפלגות השמאל מנסים לסחרר את תודעתנו תוך שימוש במילים מולבנות ומכובסות כדוגמת "חייבים לצעוד במתווה השלום תוך כניסה כעת, מייד, למשא ומתן לשלום" ודומים להם. הם אינם "טורחים" לומר לנו כי מאחורי המילים היפות מסתתרת בוודאות חלוקת הארץ, שיבה לקווי 67 , טרנספר לישראל של מעל 400 אלף מתישבים ביו"ש, הפיכת יו"ש לבסיס משמרות המהפכה האירניות וגשם של טילים , אלפי אלפים של טילים על השטח שבין גדרה לחדרה, חלוקת ירושלים. למה הדבר דומה למורו ורבו של השמאל הישראלי האיש עם השערות על הפנים (למעשה כבר לא) ו"השלום של אמיצים" שלו. הוא התכוון בדיוק לאשר מתכוון השמאל כיום בענין חלוקת הארץ בתוספת תורת השלבים לחסול היהוד בכל שיטחי ארץ ישראל עד הים ואכן הונה בחלקלקות לשון את משיחי השמאל והם, תלמידים גדולים שלו, חוזרים על אותן מנטרות חלקות ומכובסות לשון על מנת לסחרר דעתנו שלנו ולהמיט עלינו את האסון אשר ניבצר ממורם ורבם ערפאת להשלים הדיסוננס הקוגניטיבי הנובע מדרכו של השמאל האוטנטי מתעצם לנוכח העובדה כי אנשים רבים ממחנה זה הינם אנשים טובים, אמיניים, מפוקחים, רגליהם נטועות בקרקע, אשר ניבדלים כמזרח מן המערב מהמטורללים של השמאל הרדיקלי, אשר טובת ישראל ותושביה מהווה עבורם ספסל אחורי, אם בכלל. אלא שנפל דבר, אם בעבר יכולנו לבדל את מפלגת "העבודה" משאר מפלגות השמאל ולתייגה במפלגת שמאל אוטנטי, הרי שלא עוד. כניסת גורמים אנרכיסטים, בוגדים בעמם, מטורללי פמיניזם רדיקלי, נציגי "הקרן לישראל חדשה" כנציגי רשימת "העבודה" לכנסת החדשה מלמדים כי החל הסחף במפלגת העבודה לכיוון הקיר השמאלני רדיקלי. לדאבוננו ההבדל בין מפלגת "העבודה" למפלגות השמאל הרדיקלי מקדמת דנא "מר"צ" ו"חד"ש", הולך ומצטמצם במהירות. מפלגת "התנועה" כבר ממילא חצתה הקווים לעבר השמאל הרדיקלי. מתווי השמאל המדיני הישראלי אשר נחלו מפלות מסכנות קיומה של ישראל גרמו בכל זאת לשינוי, אלא ששינוי זה הינו כולו שלילה ומסכן את קיומנו. מדינות אירופה וארה"ב שוכנעו כי ניתן לכופף את מדיניותה האזורית של מדינת ישראל בהתאם לצרכי האיחוד האירופי ואמריקה וצרכים אלו אינם תומכים נחרצות בקיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, אם בכלל. אנו אמנם באים בטענות לגויי הים כי אינם רואים עין בעין עמנו את צרכי ביטחוננו, כי הינם משתפים פעולה עם אויבינו כנגדנו, אלא שאנו מכוונים אצבענו למקום השגוי מתחת לאור הפנס ומתעלמים מאזור החשכה, שם בעייתנו. לא גויי הים אשמים בכך אלא השמאל הישראלי אשר עמל משך 20 השנים החולפות להטמיע בראשי מנהיגי המערב כי ישראל מוכנה לוויתורים מפליגים, כי ישראל מוכנה לעקור אזרחיה מאדמתם ומבתיהם ולהשליכם כדומן בחוצות, כי ישראל מוכנה להסגיר את נכסיה האסטרטגים למען "מצוק השלום" מאחז העינים. בקיצור, כי יושבים מדינת ישראל אווילים משרישים, הניזונים מחזיונות משיחיים אוניברסלים, קומוניסטים גלובלים והללו אינם מבדילים יותר בין טוב לרע ובין אינטרסים חיונים לאינטרסים מיותרים. אין תמה איפה כי אפילו הטלפרומפטר האוויל אובמה כבר הגיע לתובנה כי "הישראלים אינם יודעים מהו שטוב להם"...ואפשר, עם כל העלבון בדבר, שהינו צודק, אלא שהאוויל אינו יודע למעשה מאיזה כיוון ועד כמה הוא צודק. אלא שלא אובמה ונציגי האיחוד האירופי אשמים בגישה הלעומתית האנטי ישראלית במקומות אלו, זו אשמת השמאל הישראלי. וכי מהו שאנו מצפים מגויי הים כלפנו אם ישראלים, יהודים הבאים מתוך מדינת ישראל ומאששים את דעותיהם האנטי ישראליות של אותם גויי הים. אנו במקום לבוא בטענות לבוגדנות השמאל באים בטענות לגויים. הללו כבר למדו משמאלנינו הבילתי חביבים כי ישראל מוכנה לנוסחת שטחים תמורת שלום (טרנספר גוש קטיף לדוגמא). כי ישראל תסתפק בפיסת נייר אחיזת העינים של צ'מברלין, ולכן אך טיבעי הוא מצידם כי יצפו לוויתורים מפליגים מצידנו מבלי שבני בריתם הערבים יאלצו לוותר על שטחים ועל כבודם עצמי הנילעג, שהרי השמאל הישראלי מעלה על נס את הוויתורים הישראלים עוד לפני שניפתח המשא ומתן,אנו מנהלים למעשה את המשא ומתן עם עצמנו, מוותרים על שטחי מולדת עם עצמנו וקרוב היום שנטרנספר לכן את עצמנו בעוד הערבים צוחקים כל הדרך לאדמותיהם החדשות ושירה וריקודים יתקינו את משגרי הרקטות הכבדות כנגד מרכז הארץ על האדמות אשר הוענקו להם על ידי היהוד המטומטם. אין ספק כבר כיום כי פעולות השמאל הישראלי ובפרט החלק הרדיקלי שבו הביאו על ראשינו את מסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל המנוהל ברחבי העולם. ההכחשה בה נימצא השמאל הינה מדהימה. גם כאן, אין השמאל כלל מכיר בעובדה כי באחריותו ועקב פעולותיו, חלקן תוך כוונות טובות וחלקן משום כוונות בגידה בריש-גלי בעם היושב בציון. השמאל הישראלי כלל אינו מכיר, למרות שהינו מודע כמובן בכך, כי אלפי פעיליו המאורגנים והעצמאים היוצאים חוצץ כנגד ישראל בעולם תוך שתדלנות לחרמות ונידויים כנגדנו, הם שיצרו את הכאוס הבינלאומי בו אנו שרויים. חוסר הנכונות להודות בכישלונותיהם (כאמור, אוסלו, לבון השניה, האינטיפדה השניה, פינוי לבנון, גרוש גוש קטיף, עופרת יצוקה ועוד ועוד), מעמיקים את השפעת בוגדנות השמאל במדינת ישראל לרמות נוספות. השמאל, אשר יוזמותיו ותוכניותיו (בתמיכה מוגבלת של מספר עמונים תקינים פוליטית מגוש הימין), הןא שגרם לאסונות המדיניים והבטחונים הגדולים בעשורים החולפים, הוא אשר מאשים לקראת הבחירות הקרבות את גוש הימין ונתניהו בראשו באותם אסונות בטחונים ומדינים בנוסך "הרצחת וגם ירשת". השמאל אשר גרם לבידודה של ישראל עקב פעולותיו השגויות מאשים כיום את שנוא נפשו נתניהו, כאחראי לניתוק המדיני בינינו לבין מספר מדינות אירופאיות ויחסים מגעילים מצד חוסיין אובמה כלפי ישראל. השמאל אשר נציגיו שוטטו בעולם על חשבון אנטישימיי העולם ונשאו דיבת ישראל רעה על חשבון אויבי ישראל וידידים לכאורה של ישראל, באים היום להאשים את גוש הימין ובפרט ראש הממשלה מר נתניהו המנסה בכנות ותוך השקעת מאמצים סיזיפים לעמוד בפרץ ולכסות על אשמת השמאל, בעודו מואשם בפיאסקו מבית היוצר שלהם עצמם. ולמרבה הפלא קיימים בינינו ישראלים, אנשים טובים אך "תמימים כמו לחם" המוכנים לקנות את האיטריות העבשות והשקריות הללו ולהצביע עבורן בעודם משוכנעים עקב תעמולת השקר השמאלנית כי הימין הישראלי הוא האחראי ליחסו השלילי של העולם כלפינו. ענינינו כאן בשמאל הינו כענינינו בנבלה ובטרפה כאחת. איננו יכולים לקבל בהבנה את מדיניות השמאל המתנגשת כולה בתוך עצמה אלא אם אנו מתייגים את השמאל כאינפנטילים שאינם אחראים למעשיהם בבחינת "מה לעשות הם דפוקים בקופסה העליונה המסכנים". אנו כבר ניסינו לבוא לקראת הערבים המכונים "פלשתינים" בצורות שונות ומשונות. תמיד הוויתורים העיקריים בנתיב השלום המוצע נישענו על וויתורים ישראלים בשטח ועל וויתורים מילוליים ערבים הפורחים באוויר (תסמונת פיסת הנייר הצ'מברלינית), למרות זאת תמיד תמיד ניכשלו מאמצינו להגיע להסדר או לשלום כולל. ובכל זאת השמאל ממשיך כאחוז אמוק באותו הנתיב הכישלוני והמוכח ככישלוני. ובמדה וכך, הרי יש לנו קבוצת אנשים אשר תלושים לחלוטין מהמציאות המזרח תיכונית, זו הנבלה. ואותם אנשים ממש נגועים במשחיות מטורפת ומוטרפת בעודם רואים בעיני רוחם חזיונות עולמיים אוניברסלים וקומוניזם "זוהר" אשר פשט זה מזמן את הרגל. זו הטרפה. הדרך הנבונה מצידו של השמאל היתה להודות בטעות, להצטרף לממשלת איחוד לאומי וליצור פנל דיונים חובק כלל ישראל אשר יביא להסכמה לאומית באשר לדרכים המדיניות שיש לנקוט למול הערבים המכונים פלשתינים. אנו הרי אמונים על האימרה "מודה ועוזב ירוחם", אנו לא היינו נוטרים להם במדה והודו בטעויותיהם וחוברים לכלל העם למציאת פיתרון. אלא שלא כן הוא. כל זמן שהשמאל הישראלי לא היכה על חטא האסונות שהביא עלינו החל מאוסלו וכלה בעופרת יצוקה, הרי שעלינו לקבלו בבחינת "כבדהו וחשדהו", לקבלו כקבוצת ילדים מופרעים ובילתי צפויים אשר אינך יודע מתי יישרף להם הפיוז שם למעלה ויחלו מחדש בעקמת דרכים מדינית. דרכי השמאל האוטנטי ובפרט השמאל הרדיקלי הישראלי משך שני העשורים החולפים וסרובו להודות בטעויותיו מעידים כי הינו מהווה סכנה פוטנציאלית לכלל הציבור בישראל וככזה יש להתיחס לגביו. ואין הדבר כלל חשוב או משנה כי רבים מהם הינם אנשים עם כוונות טובות אשר לכאורה "טובת מדינת ישראל בראש מעייניהם", שהרי כבר ידוע לנו כי "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות". ישראל איננה רפובליקת בננות, ישראל על כל חסרונותיה הינה דמוקרטיה כהילכתה. בדמוקרטיה שלנו ובכל הדמוקרטיות המערביות קיים קו אדום בהתנהלות הפרטים תחת המשטר הדמוקרטי אשר חצייתו מורה על שבירת כלים. יכול אדם תחת המשטר הדמוקרטי לבטא את דעתו ללא כל הגבלה מעשית ובישראל הלכנו צעד נוסף (מיותר ומזיק) ויצרנו בכך כאוס של התבטאות הפרטים....אבל ניחא. אלא כי במדה והפרט מוציא את הגיגיו מן הכח אל הפועל, כאן הוא חוצה קו אדום בוהק ויש להעמידו לדין ולהענישו כיאות. אלא שישראל מתנהלת דמוי רפובליקת בננות, בישראל הדמוקרטית יכול אדם לבגוד במולדתו, לקבל שוחד ואתננים עבור בגידתו, להסגיר את סודותיה של המדינה ו....? כלום, ההפקרות משתוללת, איש הישר בעיניו יעשה, לית-דין ולית-דיין. החוק הוא חוק אלא שהחוק נועד ל"פושעים האמיתיים" כגון אלו המשתיכים לגוש הימין, החרדים והמתישבים ואילו הבוגדים מהשמאל, הבוגדים במדינתם בריש גלי לאור היום ובחוצות העיר מעשה יום ביומו וליל מלילו, יוצאים נקיים וצחים כשלג. שהרי ידוע הוא כי "לא תחסום שור בדישו" גם אם הוא בוגד בבני עמו. ישראל הדמוקרטית אינה יכולה לעמוד ב- ולסבול את התנהלותם של אלפי אנשי שמאל רדיקלי המוכרים את מדינתם בעבור בצע כסף, שלמונים ואתננים תמורת ביצוע ריגול ומסירת סודותיה הכמוסים ביותר של מדינת ישראל לאויביה וזאת לנוכח פני האויב בעת מצב מלחמה השורר בנינו לבין הערבים אויבינו. אנו היהודים כבר התנסנו בבגידה נוסך השמאל. ניזכר באותם "שמאלנים" אשר לא היססו להזמין את הרונאים בתחילת האלף הראשון לספירה וזאת על מנת שיוציאו עבורם את הערמונים מן האש ויכריעו עבורם את "הימנים" יריביהם דאז. אלא שההיסטוריה חוזרת על עצמה. כיום השמאלנים מזמינים כל מצורע וזב חוטם המוכן לכך מהאיחוד האירופי ומן האמריקנים לבוא ולהציא עבורם את אותם ערמוני שליטה במדינת ישראל מן האש. עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. הים של עזה הוא אותו הים והשמאל הישראלי אותו השמאל. אכן, ישראל צריכה לבני ברית בינלאומים אלא שבענין זה אלמן ישראל. אומות העולם לא ניזעקו לעזרתנו כאשר 600 אלף היהודים ישראל הותקפו על ידי צבאות ערב ערב הכרזת העצמאות שלנו. לא ולו מדינה אחת באה לעזרתנו כאשר עמדנו להיות ואף הותקפנו בעת מלחמת ששת הימים. מי בא לעזרתנו בעת מלחמת יום כיפור? נאדה. ומי גינה את החמאס בעת שירה אלפי רקטות ופצמ"רים כנגד ישובים אזרחיים? התשובה ידועה, אף לא אחד (מעבר למלמול רפה ברקע כנגד). ומכאן, ניראה כי אנו שבויים יתר על המדה בקונספציה כי ללא ידידים בעולם לא נחזיק מעמד. ניתן לומר כי למרות ידידים בעולם נחזיק מעמד. עלינו להכיר בעובדה עקב ניסיון העבר כי איש לא יבוא לעזרתנו בעת צרה ומצוקה. למצער ימלמלו פסוקי השתתפות בצער וחלק אך ישמח לאידנו. עלינו להקיץ מאשללית "העולם כולו נגדנו", הוא אינו כולו נגדנו, הוא בפשטות אדיש, שווה נפש לגורלנו. מדינות העולם פועלות בהתאם לאינטרסים הלאומים שלהן ובמקרים רבים אנו, ישראל, איננו מהווים גורם בשיקוליהם האסטרטגים, אנו כידוע איננו מרכז העולם וזאת בניגוד לאמונת מספר ישראלים בעלי רעיונות גדלות. כך שהסתמכותנו על בעלי ברית חיצונים הינה כמאמר בינינו "אך בשמחות" שהרי בעיתות מצוקה כל ידידינו ממילא מפזרים רגלים. ומכיוון שכך אל לנו לשים משקל יתר על עזרה חיצונית ועלינו לסמוך אך על עצמנו, על מורשתנו היהודית, אמונתנו בזכויותינו על הארץ הזאת, על לכידותנו וערבותנו ההדדית, על כוחנו המוסרי ומעל הכל, נחישותנו ללא פשרות בעומדנו על עקרונות אלו ויהי מה. "הגמישות" וההתקפלות נועדה לחלשים, למפסידנים ולהססנים. ישראל אמנם אינה מעצמה עולמית אך גם קוטלת קנים מהבחינה הצבאית והלאומית היא איננה. אם נדגים לגויי הים את אחדותנו, עיקשותנו, רצון הברזל של עמנו ונחישותנו, לעיתים תוך גוונים של תסמונת "הכלב המשוגע" נשיג כבוד ואהדה ואולי גם תמיכה ממשית והרי זה אשר אנו רוצים הלא כן? וכך, בעזרת כל אלו לא יוכל כל אויב לנו. על מנת להגיע למהפך תודעתי בדעתן של אומות העולם כלפינו (כיום הם רואים בנו כאמור נסגנים, רפי ידים ושכל, וותרנים ואפשר גם פחדנים), עלינו לנהוג בנחישות וללא פשרות. בשלב ראשון לא יאהבו גויי הים את התנהלות ישראל, כפי שאינם אוהדים זאת כיום. אלא שעם מעט סבלנות ונכונות לשמוע דברים בגנות נחישותינו וחוסר פשרנותינו באשר לזכויותינו הלגיטימיות ובעלותנו ללא פשרות על שטחי ארץ ישראל וזאת משך כשלש עד חמש שנים, זה הזמן הנחוץ למהפך תודעתי חיובי כלפינו בין אומות העולם. אנו ניזכה לכבוד ולתמיכה גדולים מונים רבים לעומת השורר כיום.

 

אהרון רול amroll@sympatico.ca

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר