בשבוע שעבר האשים נשיא התאחדות האיכרים דובי אמיתי, את רשתות השיווק, שהן גובות על פירות העונה פערי תיווך המגיעים למאות אחוזים.
הדוגמא הקיצונית ביותר שצוטטה מדבריו הייתה הקיווי, שבזמן שהמחיר שהחקלאי קיבל עליו עמד על 8 שקלים, בחלק מהרשתות בת"א ובראשון לציון (רמת המחירים שונה מאזור לאזור, בהתאם לרמת התחרות) נמכר ב-30 שקל לק"ג - כמעט פי ארבעה. פערים ניכרים נמצאו גם במחיר הלימון, האפרסמון וזנים שונים של תפוחי-עץ.
המחיר לחקלאי הוא המחיר שהחקלאי מקבל בשוק הסיטונאי בעבור היבול שלו. מחיר גבוה ברשת השיווק משפיע כמובן על כמות הצריכה הכללית של הפרי. צרכן נבון, מעדיף לקנות פירות זולים יותר. כתוצאה מפערי התיווך הגבוהים, נפגעים החקלאים פעמיים: פעם מהתמורה הנמוכה שמקבלים עבור התוצרת שמספקים לשוק ובפעם השנייה מצמצום הצריכה עקב מחירם הגבוה.
נשיא התאחדות האיכרים ביקש להטיל פיקוח על מחירי הפירות והירקות הטריים המהווים מרכיב חשוב במדד המחירים לצרכן ועקב כך משפיעים באופן ישיר על ההוצאות בכל משק-בית.
בכתבה ששודרה על הנושא בטלוויזיה, נשאלה בין היתר אישה מה היא עושה נוכח המחירים הגבוהים. תשובתה: "אני משלמת את המחיר. אחרי הכול, אינני יכולה לקנות מהחקלאי ישירות".
בעקבות התגובה שאלתי את עצמי: "מדוע בעצם לא?"
אישית, אני נכנס לסופרמרקט לעיתים רחוקות, אבל שמעתי למשל על שוק האיכרים בת"א וחיפשתי ברשת פרסומים אודותיו. באתר שוק האיכרים מופעיות חמש סיבות מדוע כדאי לקנות בו (קשר אישי, טרי ובריא, תמיכה בתוצרת מקומית, ועוד), אולם להפתעתי המחיר לא כלול בהן, אולי בגלל שהמוכרים בו הם "טובי יצרני הבוטיק מרחבי הארץ" ומילת הקסם 'בוטיק' היא קוד למחיר מוגזם.
בארצות רבות בהן ביקרתי, מוכרים החקלאים בעצמם חלק מתוצרתם. אתה יכול לעבור בכפר ולראות שלט על שערו של בית, כי כאן ניתן לקנות פירות, ירקות, גבינות, יין וכיו"ב. מדוע אין האיכרים מוכרים את תוצרתם לכל קונה מזדמן למשקם? הייתכן שהם קשורים בהסכם עם המשווקים האוסר עליהם לעשות כן?
אין לי תשובה לשאלתי, אבל אני נזכר במוכרת דובדבנים בה נתקלתי פעם בשוויץ. השנה, בפעם הראשונה, היה בארץ שפע יחסי במחיר המתקבל על הדעת מפרי זה, האהוב עליי, אבל בשעתו, כאשר בטיול בכפר שוויצרי נתקלתי באישה המוכרת מתוצרת גינתה ברחוב, עטתי עליה כמוצא שלל רב. להפתעתי, היא הודיעה לי, כי הפרי אינו למכירה. שאלתי מדוע? הרי הסל הענקי לפניה היה מלא פירות אדומים מעוררי תיאבון. תשובתה הייתה, כי זאת היא בְּרָרָה ,שנותרה בסלה והיא איננה מוכנה למכור פרי באיכות ירודה. עם זאת, היא לא הביעה התנגדות לכך שאטול חופן מהדובדבנים חינם ואזלול אותם להנאתי.
בעונת המלון והאבטיח נפתחים לאורך הכבישים באסטות לממכר הפרי הזה, פה ושם ניתן למצוא גם דוכנים לממכר פרי אחר. מדוע שהחקלאים המתלוננים על פערי התיווך לא הוגנים, לא ייזמו מכירה ישירה מתוצרתם ללא מתווכים? אני בטוח, כי הטיילים הרעבים וצמאים המזדמנים למשקם, יהיו מוכנים לשלם מחיר הוגן עבור הפירות העסיסיים והטריים שהם מציעים.